יונ
2013
על מה אני מדברת כשאני מדברת על אוכל
יש לי יחסים מורכבים עם כל הסיפור הזה שנקרא פרטיות באינטרנט.
פתחתי את הבלוג בין היתר מפני שרציתי לכתוב, אבל היה חשוב לי שאני-הממשית (עד כמה שזו בכלל קיימת) לא ממש תהיה בו. היו בו מתכונים, היו בו סיפורים, הייתה בו דמות אחת של "עלמה" ואיזשהו "א'" שחי איתה, אבל האנשים האלה לא היו חייבים להיות אנחנו. לפחות לא עד הסוף.
אני מאוד אוהבת את היכולת של כתיבה בבלוג לחשוף בדיוק את מה שרוצים ומה שנעים, אבל לא יותר מזה. הקפדתי לא לשבץ בבלוג את שם המשפחה שלי או תמונות שרואים בהם אותי.
עם השנים התרככתי. הפרטיות שלי, שהיא עדיין אחד הדברים החשובים לי ביותר, הפכה למשהו שאני מבינה שכבר קיים באופנים אחרים ומוכנה להתפשר עליו. הוספתי תמונה שלנו לבלוג וקישרתי את עצמי אל האתר הזה באופנים יותר גלויים.
וגם האינטרנט השתנה. הוא מנוהל אחרת, במקום שמות בדויים בצ'אטים או בבלוגים יש זהויות מהודקת שאנשים מנהלים ברשתות החברתיות. בעיקר פייסבוק. אבל גם המקומות האחרים.
אנחנו משלמים על זה מחיר, כמובן: כל פגישה עם מישהו חדש מלווה עכשיו בשלב המוזר הזה של חיבור גם בפייסבוק, מגישים אחד לשני דף "פרופיל" שהוא סוג של מסמך קורות חיים: באיזה מסיבות הייתי, איפה עבדתי, מי החברים שלי, עם מי אני חיה. זה הופך את ההיכרות עם מישהו חדש (ואת היחסים בכלל) למוגבלים מאוד בתוך מערכת שלמה של תדמיות שאנחנו בונים לעצמנו.
גם מהסיבות האלה (לא בא לי שלאנשים יהיו דעות-קדומות עליי, ועוד יותר לא בא לי שיהיו לי דעות קדומות על עצמי) אני מאוד שמחה שאני יכולה לכתוב פה בבלוג בדיוק את מה שנכון לי, ועדיין להישאר אדם פרטי עם אירועים בחיים שאני יכולה לחלוק רק עם אנשים קרובים שגם יש להם פנים.
כל העניין הזה, של פרטיות ואינטרנט ולהיות כמה דמויות בו-זמנית הלחיץ אותי מאוד כשמיטל הציעה לי לדבר באירוע התרבות "12 דקות". ידעתי שיהיו פתאום סרטון ביוטיוב שבו ממש יראו אותי מדברת, וידעתי שאני מאוד מפחדת מדיבור מול קהל, וידעתי שאני בתאדם שמביעה את עצמה לרוב בכתיבה ופחות בעל פה, וזה היה לי מוזר וקצת מפחיד. ויחד עם זאת, ולמרות שדיבור מול קהל הוא אחד הדברים שהכי קשים לי (רעדתי עוד חצי שעה אחרי ההרצאה)- שמחתי מאוד על האפשרות לעשות את זה. שמחתי להיות חלק מהמיזם הסופר-מגניב הזה של לחדד לכדי שתים עשרה דקות את המגע בין רעיונות ואנשים, שמחתי לשמוע את הדוברים המדהימים שהיו איתי בערב, ושמחתי להיות חלק מהעבודה של אישה חכמה ויצירתית כמו מיטל שרון.
הכי שמחתי- למתוח קצת את הגבולות של עצמי. להלך על חבל דק ולעשות משהו שחשבתי שלא אעשה. לא יודעת אם אבחר שוב משהו כמו דיבור כזה בפני קהל (בכל זאת, כתיבה היא הבית שלי, לא הרצאות ולא וידאו) אבל אני מאחלת לעצמי עוד המון פעמים לעשות דברים שיהיו לי חדשים ומאתגרים ומרעננים עד כדי כך.
והנה מה שאמרתי שם במשך 12 דקות בדיוק:
וזו המצגת שהוקרנה מאחורי
35 Comments על על מה אני מדברת כשאני מדברת על אוכל
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
ריבי
30 ביוני 2013 at 10:06 (11 שנים ago)זה היה חכם נהדר ומלא מלא אהבה. לאוכל למילים ובכלל.
נעמה
30 ביוני 2013 at 10:48 (11 שנים ago)זה היה נפלא והחזיר אותי לשעה קלה לעולם האמיתי. זה שלא הכל בו מלוטש, ואסתטי ומושלם. העולם הזה שבו אתה יכול לעשות דברים לגמרי טפשיים או גרועים ועדיין לזכות באהבה או גם לחוות מבוכה ותחושת כשלון ומחשבה שזה סוף העולם בגלל הדברים האלו שעשית, אבל מתישהו גם זה עובר. כמו שהכל עובר. בעצם – אלו החיים.
עדי
30 ביוני 2013 at 10:50 (11 שנים ago)יופי של הרצאה!
פרט לכך שאת ממש לא נראית כמו שדמיינתי 🙂 (אני לא מדמיינת מטבחים, אני מדמיינת אנשים)
ורק רציתי להוסיף שבעיני את מצליחה לכתוב על כל המסביב. וזאת אחת מהסיבות שאני אוהבת את הבלוג שלך. גם כשאני לא מתחברת למתכון שאת מפרסמת, הסיפור שלפניו נוגע ומחבר אותי אלייך.
תודה
סוניה
30 ביוני 2013 at 11:09 (11 שנים ago)העם דורש תמונות של סירים שרופים! Pics or it didn't happen 🙂
יעל
30 ביוני 2013 at 12:00 (11 שנים ago)תודה על ההרצאה הנפלאה,
אהבתי מאוד את הקישור שעשית בין סגנון הצילום הפורנוגרפי של בלוגי אוכל לבין האתוס השמרני של תרבות בלוגי האוכל והרגשות שמלווים את הקוראות והכותבות. אבל אני לא בטוחה שהוא (רק) הרסני ומשעמם. כמו פנטזיות אחרות, נעים לי לדעת או לדמיין שאיפשהו יש מטבחים לא מקצועיים עם מנות כאלה יפות וכלים כאלה נקיים וטוב טעם ושאר רוח. הרי גם בחיים האמיתיים יש מנות נפלאות, רק בפחות קלוז אפ (:
ואני תוהה אם יש בלוגים טובים שמדברים באופן אישי על כישלון, על אכזבה, על הסירים השרופים והכיור המלוכלך. את זה יש לנו בבית – מי רוצה לקרוא על זה בכלל?
וכאן אני תוהה על איזה פער את מדברת, בעצם? הרי פרט לאוכל המהמם, הקסם של הבלוג שלך הוא בדיוק בכך שאת מצליחה לעשות מה שקיווית ולהכניס את העולם לסופלה. אני מעזה לומר שההרצאה הקצרה והמדויקת שלך רק מגדילה את הפער בין איש המקל שהוא האני הציבורי שלך לבין איש המקל שהוא האני ה"אמיתי" שלך, בעיניך. (במלים אחרות, "יצאת גדולה").
חדוה
30 ביוני 2013 at 14:41 (11 שנים ago)רק רציתי לומר שאף פעם לא חשבתי עלייך בתור דמות מרתה-סטיוארטית, ואני באה לבלוג בעיקר כדי לקרוא את הד עות, והרגשות, ובכלל – הנראטיב שלך בראש ובראשונה, ורק אחר כך בשביל האוכל (וזה מה שמאפיין את בלוגי האוכל האהובים עליי). הרצאה נהדרת.
תום
30 ביוני 2013 at 15:09 (11 שנים ago)וואו.
את מדברת את מחשבותי 🙂
תודה
מיכל
30 ביוני 2013 at 15:42 (11 שנים ago)עלמה, את מקסימה! ממש לא ניכר הקושי. לי זה נראה מקצועי לגמרי.
תמשיכי לענג! ותודה על המילים שלך
D! בארץ הקודש
30 ביוני 2013 at 15:58 (11 שנים ago)נהדר לראות את ה"את" שמאחורי המילים והאוכל הטעים טעים.
דקל
30 ביוני 2013 at 16:18 (11 שנים ago)סחטיין עלייך
ל
30 ביוני 2013 at 17:42 (11 שנים ago)התשוקה שלך לדבר על אוכל כחלק מהחיים שסביב האוכל היא בדיוק הסיבה שאנחנו אוהבים לקרוא את מה שאת כותבת.
היה כיף לשמוע.
מקווה שבפעם הבאה כבר תדברי בלי דף 🙂
(זה אפשרי, באמת, גם לי שנים היה פחד במה היסטרי)
טל
30 ביוני 2013 at 19:43 (11 שנים ago)השם משפחה שלך בארמית??
כרמל
30 ביוני 2013 at 20:23 (11 שנים ago)כל כך אהבתי את זה.
דעי לך ש"הפרימות" הלא מתביישת שבך היא דבר נדיר ומלא קסם, מעורר השראה, מרגש, ושקל כל כך להתאהב בו.
תודה לך שאת מאפשרת קצת לכלוך בתוך כל העולם העודף-נקי הזה.
שרה
30 ביוני 2013 at 21:08 (11 שנים ago)אכן, מקסימה!
איזה יופי.
שרה
עדי
30 ביוני 2013 at 21:13 (11 שנים ago)שיואו…
את יפיפיה 🙂
מיוריאל
30 ביוני 2013 at 21:16 (11 שנים ago)אז אין לך סינר כל הזמן?
הרצאה מקסימה, ורהוטה, והיה כיף להקשיב לה וחבל שלא ידעתי על זה קודם….
עשית לי אוירה של TED 🙂
גגג האחת
30 ביוני 2013 at 23:05 (11 שנים ago)את ממש מקסימה וכך גם דיברת. הצפייה הייתה מענגת ובמקביל עוררה חשיבה. כשצפיתי בך חשבתי כמה את נראית טוב. מדברת כל כך ברור, מלוטש ,עם אוצר מילים עשיר וחיבור נפלא ובלתי אמצעי לקהל .המחשבה הבאה – גם אני הייתי יכולה לדבר בצורה כל כך מרשימה ומוצלחת? אמנם את עוסקת בחוסר מושלמות בחיים בכלל ובבישול בפרט אבל התוצר שאת מציגה הוא ממש נפלא. מושלם? לא יודעת. מושלמות תהא תמיד אידיאליזציה בעיניי. אבל איכשהו מעבר למחשבה שעוררת כל העניין הופך למקסים אפילו יותר. הצגת חוסר המושלמות לא הייתה מושלמת כי הבאת משהו שקשה עד בלתי אפשרי לאתר בו פגמים, למרות דבריך 'על' לא רואים 'את'. אני לא בטוחה שאני אצליח לעבור בכתב, אבל גם אם לא – אתן את השורה התחתונה עכשיו אני מעריכה (ואוהבת) אותך אפילו עוד יותר.
תודה רב ששיתפת והמשך ערב מוצלח
אפרת
1 ביולי 2013 at 8:49 (11 שנים ago)עלמה יקרה,
אני מזדהה עם כל מילה. תיארת נפלא את כל העניין,
וההרצאה פשוט מרתקת וגורמת לי לעשות (עוד) קצת חשבון נפש.
תודה לך
רחלי
1 ביולי 2013 at 10:11 (11 שנים ago)תענוג של הרצאה! לדעתי הדימוי המושלם שיצרו לך קשור ליכולת של הבלוג שלך, טקסט ותמונה כאחד, ליצור יופי מסוג שיש בו שלווה ושלמות. טקסטים יכולים להיות מורכבים ולעסוק בדברים לא מושלמים ועדיין להיות בעלי היופי הזה. אני חושבת שיופי כזה הוא יופי נחוץ לנו, ושיופי כזה הוא לא נבדל מהאופן שבו אנחנו תופשים את החיים. בתוך כל הבלגן, הכאב, הספקות, הפרדוכסים והקצוות הלא סגורים של החיים אני חושבת שחלק ממה שמניע אותנו הוא החלום, האידיאל, הנשגב, ושהשאלה מה יקרה אם נוותר על הנשגב חסרת תוקף, כי לא ניתן לגדוע את החלק הזה מתפישת החיים שלנו.
רחל
2 ביולי 2013 at 17:41 (11 שנים ago)ניסיתי לדמיין אותך לאורך שנות קריאת הבלוג שלך והנה הופר הדמיון כאשר ראיתי את דמותך. אך המציאות עלתה על הדמיון.את רהוטה ובעלת הומור גם בדיבור כפי שניכר בכתיבה. נהנית מאוד מהבלוג וכן נהניתי מההרצאה. יישר כוח.
נטלי הולדינג
3 ביולי 2013 at 18:16 (11 שנים ago)יקירה, דיברת מעולה, הופתעתי מהדמות האמיתית, מהתספורת השובבה, מהקול הנעים שלך ומוכרחה להתוודות- לא כך דימיינתי אותך 🙂
הדמות בבאנר שלך עושה עבודה חושית מצויינת בבניית דמות שונה לגמרי 🙂
הרגשתי לרגע בצפית סרטון טד והיה מרתק והזדהתי.
כבעלת בלוג טבעוני/יוצאת מציאות מושלמת שכמוני, אספר לך שהדימיון לא רחוק כל כך מהמציאות, לא אצלי בכל אופן, מה שמצולם אכן על הצלחת 🙂 אכן בקיים, כולל שאר הסיפורים, החשיבות שלי היא בהעברת הנתונים באופן אמין ולאו דווקא פנטזיונרי (גם אם השתמשתי ברקע פלסטיק) ;).
אני משתמשת בעמוד (דף בלוג) אישי בפייסבוק כמקום נחיתה ריאליסטית יותר שבו אני מעלה את המציאות היומיומית שבה אנחנו אוכלים לא תמיד מנות מעוצבות כמו בבלוג, וכן, גם, מידי פעם, מעיזה ומעלה את הסיר השרוף, כי לצחוק על עצמך זה בריא, זה מחבר עם הקהל, וזה כיפי 🙂
נהנת בשקיקה מהמקום שלך ומודה מאוד…
נטלי
ארז
3 ביולי 2013 at 23:21 (11 שנים ago)ג'יזס, את יפה ממש.
ואיזה הרצאה מעניינת וכייפית, ובהחלט נותנת פרספקטיבה אחרת לגבי בלוגי אוכל.
שלחת אותי לחשוב לעומק על דברים עכשיו.
מלכה.
יפה
4 ביולי 2013 at 0:29 (11 שנים ago)כל פעם את מצליחה לנסח את המחשבות שלי כל כך טוב ההרצאה כל כך דומה לדרך הכתיבה שלך שנעה בין הגשמי לרוחני בין הפרטי לחשוף באופן קסום. את מצליחה לעשות את מה שאני באופן אישי מאוד אוהבת להיות גם וגם בכל כך הרבה תחומים שזה נפלא.
יניב
9 ביולי 2013 at 7:13 (11 שנים ago)יופי יופי יופי של הרצאה. חכם, מרתק ומלמד.
תודה לך!
רחל
9 ביולי 2013 at 10:39 (11 שנים ago)האמת היא שדימיתי אותך כבחורה צעירה ונמרצת. שמחתי לראות את דמותך שתאמה את ציפיותי, אך חשוב מכל – אני נהנית לקרוא את תובנותייך בנוסף למתכונים.
המשיכי בדרך זו – מעדיפה אותך על מרתה סטיוארט.
יעל
12 ביולי 2013 at 18:17 (11 שנים ago)הרצאה חכמה ומעוררת מחשבה, תודה!
עידו שחם
20 ביולי 2013 at 0:31 (11 שנים ago)הרצאה מעולה. הרבה נושאים שקשורים אחד בשני שהיה אפילו אפשר לבנות מהן כמה הרצאות שונות, ויש לך כריזמה טבעית בתור מרצה. התחברתי במיוחד בהתחלה, כשדיברת על איך אנשים תופסים את הזהות הוירטואלית תדמיתית של הבלוגרים. שהם נחשפים רק לפן אחד מהחיים שלנו ובונים מזה עולם דמיוני שלם ורחוק מהמציאות. גם אנחנו עושים את זה לגבי כל מיני סוגים של אנשים. אני עושה את זה לגבי מוזיקאים למשל. ככל שאני לומד להכיר אותם ככל שהאשליה הזו מתפוגגת לי.
גילה
24 ביולי 2013 at 14:49 (11 שנים ago)את מדהימה.
יפה כמו שחשבתי שתהי.
אריאל
7 באוגוסט 2013 at 16:15 (11 שנים ago)טוב, אז הגעתי לכאן בכלל דרך עמוד היוטיוב של 12 דקות. והמדויקות הזו שלך משכה אותי לחפש.
הגעתי לפה, ונראה לי שאשאר.
אני אוהב לבשל לפעמים, וגם לקרוא על זה, אבל הכל מטובל אצלך בהומור וכתיבה טובה כל כך, איך לא אשאר?
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:22 (11 שנים ago)מוזמן להישאר, כמובן!
באמת מקסים
16 באוגוסט 2013 at 12:04 (11 שנים ago)מקווים שמצאת הרבה מאוד כפיות במסע החדש, וממשיכים לקרוא.
מאיה
14 בספטמבר 2013 at 19:53 (11 שנים ago)הרצאה נהדרת.
קרני
31 בדצמבר 2013 at 15:11 (11 שנים ago)נהדר!
לי
9 בינואר 2015 at 1:35 (10 שנים ago)מאוד אוהבת ונהנית מהבלוג שלך.
את נעימה, נשית, מכילה, מורכבת וכן, הכל נראה אצלך מושלם 🙂
וכמובן יכולות הבישול הנהדרות.
מתה על הכתיבה שלך ומאחלת לך ולנו עוד שנים ארוכות ופוריות של כתיבה ואוכל נהנתני.
dvarimbalma
10 בינואר 2015 at 5:35 (10 שנים ago)תודה רבה. תגובה שמרגש לקרוא. תודה