אוג
2013
פנה קוטה טבעונית של תה ירוק, קוקוס ופסיפלורה
באמצע הלילה התעוררתי בחרדה קוצנית הקשורה לכפיות.
יש לנו אוסף יפה של כפיות וסכו"מים וכלי מטבח. אנחנו תמיד מחפשים חדשים בשביל הצילומים של הבלוג, וכל מי שמפנה דירה או נפתר מדברים ישנים מעביר אלינו כמה כפות וכמה כפיות שיהיו לנו סוגים מגוונים לצילומי מנות.
שטופת זיעה הערתי את א' הנם לידי, שואלת, מה נעשה עם הכפיות. מה נעשה עם הכפיות. מה יהיה עם הכפיות.
איך נחיה בלי הכפיות שלנו. איך נכין קפה. איך נאכל עוגות. איך נרוקן קיווי. איך נצלם מאכלים לבלוג. איך נגדל. איך תהיה לנו איזושהי שלווה או יציבות בחיים שלנו בלי כפיות מחורבנות, בלי שיש לנו רצף של לגור בארץ כמה שנים ולצבור כפיות, באותה דירה, באותה כתובת, בלי כל הנדודים האלה כל הזמן, איך זה יעבוד, ולמה בעצם אנחנו אורזים עכשיו שוב, למה אנחנו עוברים שוב, מה יהיה עם זה, כוסאמק, איך נהיה עצמנו בעיר זרה פתאום, שוב, רחוק כל כך בחלק אחר של העולם, איפה נקנה כוסברה וסומאק וטחינה, איפה נקנה פסיפלורות, אתה יודע בכלל אם יש פסיפלורות בניו יורק?! אולי הם לא אוכלים פסיפלורה, אולי אין שם פסיפלורה, אולי הם לא יודעים מה זה בכלל, לא בדקנו מראש, איך לא בדקנו אם יש פסיפלורה בניו יורק לפני שהחלטנו לנסוע, ומה יהיה עכשיו. אני לא רוצה לנסוע. בוא נבטל את הנסיעה. רע לי לישון בחדר מלא ארגזים, מלא ריח של קרטון, מלא תחושה של פרידות. הלב שלי סובב סביב עצמו ומסתבך בחוטיו כמו מקל שמגלגלים עליו עוד ועוד שיערות סוכר.
התלתלים של א' חייכו חיוך מנומנם והעיניים שלו נפקחו רק עד חצי הדרך. הוא אמר בקול שקט וחם כמו אמבטיה שיהיו לנו עוד כפיות בניו יורק. עוד טעמים. עוד פירות. עוד חברים. ונהיה גם ביחד, כלומר עטופים בתוך שריון הצב אחד של השניה. ואם לא יהיה טוב נוכל לחזור. ואפשר יהיה ביחד לחפש מכל מיני שווקי פשפשים וחנויות חמודות כל מיני כפיות, כל מיני כלים לצילום הבלוג. ולאכול המון באקצ'וי בצ'יינה טאון.
ידעתי שהוא צודק וטועה בו זמנית וידעתי שגם אני צודקת.
דמיינתי את השמיים שפרושים עכשיו, מלאים בכוכבים, מעל התקרה של החדר שלנו. דמיינתי שכדור הארץ הוא קטן ואני קטנה עוד יותר וכמה קטנות בתוך היקום הזה הפסיפלורות.
לפנות בוקר נרדמתי חזרה ובשעות הבוקר המאוחרות, בבית שכולו מלא ארגזים, הכנתי פנה קוטה של פסיפלורה ותה ירוק. ישבנו שנינו בתוך הדירה שכבר התחילה להתרוקן ואכלנו, עם שתיים מהכפיות שלנו, מוס חגיגי וקיצי וצבעוני וטבעוני שיש בו גם מתוק וגם חמצמץ וגם חגיגה וגם פרידה. היינו שניים והעולם היה שוב הגיוני, ונזכרתי שאני גם שמחה לנסוע.
כמה טיפים חשובים:
אל תיבהלו מאורך המתכון וההסברים, מדובר דווקא במתכון ממש פשוט (מערבבים, מבשלים על אש קטנה, מוזגים לכוסות, שופכים קצת פרי וזהו, מוכן), אבל הסברתי את כל הפרטים כי יש כאן כמה חומרים שפחות משתמשים בהם ורציתי להסביר מה הם בדיוק.
אגר. ללא ספק, זה אחד הרכיבים היותר משונים שיש במתכון הזה, ולקח לי זמן מה להבין איך להשיג אותו. היתרון הגדול הוא שברגע שכן תשיגו אגר תבינו שכמות קטנטנה שעולה עשרה שקלים הולכת להספיק לכם להמון המון בישולים, וזה גם תחליף טבעוני ומאוד יעיל לשימוש בג'לטין (ג'לטין, למי שלא יודע, היא אבקת עצמות טחונות, בד"כ של דגים ולפעמים של חיות אחרות, ולכן טבעונים וחלק משומרים הכשרות נמנעים ממנה). אגר היא אבקה שמבוססת על אצות ונמכרת בחנויות מתמחות של אפיה, בחלק מחנויות התבלינים בשוק לוינסקי, בחנויות רבות מהסוג של מוצרים מהמזרח הרחוק, ולפעמים בחנויות הטבע (עוד מידע ספציפי על חנויות שמוכרות אגר, בתגובות).
תה ירוק. הכנתי את המתכון הזה המון פעמים וניסיתי סוגים שונים של תה. בצילום כאן השתמשנו בתה ירוק משובח, כזה שקונים בפירורים לפי משקל בשוק לוינסקי. א', שהוא חובב רציני ביותר של תה ירוק מזה שנים רבות, מקפיד לקנות רק תה ירוק מהסוג הזה, אבל לצערי (או לשמחתי) אני לא חושבת שהיה הבדל גדול בטעם בינו ובין תה ירוק פשוט משקית כזו של ויסוצקי במבחן הטעם הסופי. ניסיתי גם תיון של תה ירוק עם לואיזה וגם זה יצא חמוד, אז גם זה שילוב שאפשר לנסות. שאר הטעימים כבר יותר מידי לא קשורים ומאפילים על הטעם של התה הירוק המקורי. אם משתמשים בתה מעלי תה אמיתיים אפשר להכין את התה בתוך מסננת קטנה כדי למנוע מהעלים להיכנס למוס, או להחליט שדווקא זורמים עם חתיכות כאלה (לאמיצים, זה טעים דווקא) ורק לכתוש קצת את עלי התה לפירורים לפני שמכינים מהם תה.
פסיפלורה. ללא ספק, הפרי האהוב עליי ביותר, וזה שגם הכי קשה תמיד לדעת מתי הוא בשל. גם בשכונה שלנו בתל אביב (קריית שלום) השיחים השונים הבשילו בפער די גדול זה מזה (לפעמים כמה שבועות) ולכן קשה לי לדעת מתי בדיוק עונת הפסיפלורה מתחילה ומתי היא נגמרת. הפסיפלורה מושלמת במיוחד למתכון הזה, כי הבפנים שלה הוא כבר "ציפוי" מוכן כשלעצמו, כזה שלא צריך לטחון או לעבד אלא רק לשפוך אל הכוסות הקטנות. אבל אם לא שפר עליכם גורלכם ואין לכם פסיפלורה בסביבה אפשר להחליף את הציפוי הזה בקיווי או במנגו שטוחנים קצת בבלנדר.
הגשה. ניסיתי כל מיני צורות הגשה לקינוח הזה, שהצבעים היפים שלו הופכים אותו לסוג של תכשיט אם מניחים אותו בצלוחית הנכונה. אפשר להכין אותו בתבנית סיליקון למאפינס ואז להפוך את המוס כשהוא קשה לצלוחית קטנה ולפזר את הפלסיפלורה והפירות מסביב, אבל לדעתי ההגשה היפה ביותר היא בכוסיות קינוח קטנטנות שבהן מילוי הפסיפלורה גודש את שפת הכוס. אם יש לכם בבית כוסות שוט יפות מזכוכית זה עשוי לעבוד, אבל אני פשוט קניתי כוסות קינוח קטנות בחנות של כלים חד פעמיים וזה יצא יופי.
יאללה למטבח! (כמות של 12 כוסיות קינוח קטנות)
- 2 תיונים של תה ירוק/ 2 כפויות גדושות עלי תה ירוק
- שליש כוס סוכר
- חצי כוס מים
- 1 כוס קרם קוקוס (18% שומן)
- חצי כפית אבקת אגר-אגר
- 2 כפות קונרפלור
- 1 כוס חלב סויה
- 6 פסיפלורות
- אופציונאלי: עוד פירות אדומים לקישוט
הכנה:
- מתחילים מלהכין תמצית תה חזקה: מבשלים על פינגאן את התיונים עם חצי כוס מים ושליש כוס סוכר (או, אם מדובר בעלים, שמים אותם במסננת יעודית ומבשלים איתה בפנים). מביאים את התה לרתיחה ומכבים. נותנים לו רבע שעה לעמוד כדי שהטעמים יתפזרו טוב. רק אחרי שמחכים רבע שעה לפחות (אפשר לחכות יותר) מוציאים את התיון/ המסננת שבה העלים.
- בקערה קטנה מערבבים את חלב הסויה והקורנפלור. הקורנפלור מיד נדבק ויוצר גושים אז כדי למנוע זאת מתחילים מלשים בקערה רק את הקורנפלור ושופכים אליו את החלב תוך כדי ערבוב נמרץ במזלג (ערבוב מאוד מאוד נמרץ, כן?).
- בסיר קטן מחממים על אש קטנה את קרם הקוקוס והאגר, תוך כדי ערבוב. אני ערבבתי עם מקציף ידני כדי למנוע גושים אבל גם מזלג יכול לעבוד בסדר גמור.
- אחרי שהקוקוס מתחמם מוצגים לתוכו, תוך כדי ערבוב, את תערובת הקורנפלור וחלב הסויה ואת תמצית התה. מבשלים על אש קטנה עד שהמרקם טיפה צמיגי ומכבים את האש.
- מוזגים מיד לכוסיות קטנות, ומעבירים לקירור של 4 שעות לפחות במקרר. רגע לפני ההגשה שופכים חצי פלסיפלורה לתוך כל כוסית ומקשטים בעוד פירות אדומים.
- מגישים קר מהמקרר.
ללא ספק מדובר באחד הקינוחים המרעננים, האלגנטיים והפשוטים שנתקלתי בהם בעולם הטבעונות, אבל יש כאן כמה רכיבים שלא קל לכולם להשיג. מצאתם חנות שמוכרים בה אגר, או תה ירוק אמיתי, או כוסות קטנות חמודות במיוחד? נתקלתם בקשיים להשיג את אחד הרכיבים האחרים? בבקשה תכתבו על זה בתגובות כך שכולם יוכלו ללמוד מניסיונכם ולקנות את הרכיבים היותר נדירים באותם מקומות בהם אתם מצאתם את זה.
חוץ מזה, אם אתם קוראים את הבלוג הזה מניו יורק, ובא לכם לרכך את הנחיתה שלי, למשל, אם יש לכם מטבח ממש מואר שאפשר לצלם בו פוסט או שיש לכם כפיות למסירה- השמיעו קול. אנחנו טסים ממש עוד כמה ימים.
להתראות מהתפוח הגדול,
ע'.
25 Comments על פנה קוטה טבעונית של תה ירוק, קוקוס ופסיפלורה
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
מאיה
5 באוגוסט 2013 at 1:08 (11 שנים ago)כל הכפיות בחנויות ה-THRIFT יעמדו לכבודך דום, עלמה!! אל דאגה, הבית יתמלא בג'אנק יותר מהר משתוכלי להגיד פוקיפסי
אדם
5 באוגוסט 2013 at 12:37 (11 שנים ago)מה עם להשתמש בקליפת הפסיפלורה בתור כלי הגשה?
תבלו בניו יורק, המון בהצלחה!
מור
5 באוגוסט 2013 at 14:14 (11 שנים ago)1. הקינוח נראה מהמם וטעים וכל הדברים הטובים שאפשר לחשוב עליהם.
ויותר חשוב – 2. ניו יורק! כולי מלאת קנאה! תהנו המון (כאילו שיש סיכוי שלא), אבל כשאת כותבת פה נסי להעמיד פנים שלא, טוב? לטובת אלה שנשארים פה והיו רוצים להחליף חיים איתך. או לפחות להחליף דירה.
נסיעה טובה!!!
ליאור
5 באוגוסט 2013 at 17:35 (11 שנים ago)אני לא יכולה שלא לתהות –
מאיפה מצאת עכשיו תותים??
חוצמזה, נראה מעולה.
dvarimbalma
5 באוגוסט 2013 at 20:14 (11 שנים ago)הפוסט צולם לראשונה כבר לפני איזה חודש וחצי, כשעוד היו תותים אחרונים. מאז שיכללתי אותו וגם ארזתי בית וגם התותים התחילו להיגמר… אבל למען האמת כל פרי אדום יוסיף קישוטיות ואפשר גם להכין רק עם הפסיפלורה
טעמים שרואים מכאן
5 באוגוסט 2013 at 20:06 (11 שנים ago)מתכון מעניין, אהבתי מאוד
צילומים יפיפיים
עופרי
6 באוגוסט 2013 at 8:27 (11 שנים ago)גם הפרי האהוב עלי ביותר הוא פסיפלורה.
נראה טעים, למרות שיש לי חסימה בלהכין קינוחים זה נראה לי דוקא ישים אפילו במקרה שלי.
גל
6 באוגוסט 2013 at 9:10 (11 שנים ago)רק שבת, וכבר הולכת. אני מקווה שזו תהיה התאקלמות מהירה ושתמצאי זמן להמשיך לטפח את הבלוג גם משם!
ואוי כמה קנאה 🙂
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:33 (11 שנים ago)תבוא לבקר אותי ואקח אותך למסעדה אתיופית!
חנה
6 באוגוסט 2013 at 12:57 (11 שנים ago)אפשר חלב רגיל במקום הסויה? ואם משתמשים בג'לטין במקום האגר – אותה כמות?
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:26 (11 שנים ago)כן, אפשר להשתמש בחלב רגיל במקום הסויה. אני חושבת שזה יהיה קצת פחות ג'לטין אבל לא ניסיתי כי אין לי ג'לטין בבית מאז שהבנתי שזה עצמות דגים…
הילה
6 באוגוסט 2013 at 18:22 (11 שנים ago)היי עלמה,
רק אל תלכי לנו לאיבוד ותמשיכי לעדכן 🙂
חוץ מזה,אשמח לדעת איפה מצאת אגר אגר בסביבת ת"א? (הכוונה למיקום ספציפי)
תודה מראש ותהנו בניו יורק!
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:26 (11 שנים ago)אני קניתי בשוק לוינסקי בחנות של מוצרי המזרח הרחוק שקוראים לה "הדרקון". זה ממש לקראת רחוב העליה. יש להם גם אחלה טופו, אגב, ובזול.
אפרת
6 באוגוסט 2013 at 20:34 (11 שנים ago)כמה אני שמחה שנפגשנו לפני שאת מפליגה שוב..
שתהיה נחיתה רכה מלאה כפיות וכיף,
והתמונות יפהפיות!:)
א.
תמי
6 באוגוסט 2013 at 20:54 (11 שנים ago)עלמה
צריך הגהה…
יש לנו שיח פסיפלורה וכן 3 טורפי פסיפלורה בבית. אני תוהה האם אי פעם אוכל לשמור על הפרי בשביל להכין את המתכון…
רויטל (פלסטלינית)
7 באוגוסט 2013 at 12:49 (11 שנים ago)זה פוסט נורא יפה ונורא נסיעתי – אמיתי כזה – יו, תודה. מעניין אותי כבר מה תכתבי שם ומה תחווי שם.. יש לך תכניות ספציפיות מה את הולכת לעשות? וא'? (סליחה על ההתפרצות הבוטה הזו לחיים שלכם -זה מרגיש מוזר לכתוב ככה – ועם זאת כשקוראים אותך ככה, הרבה וקרוב, זה מרגיש קרוב ואינטימי. תרגישי חופשי להתעלם ולענות רק על השאלה על התמתכון – או בכלל לא – )
בקשר למתכון – אני פחות מתה על פסיפלורה – מזכיר לי את התקופה הזו בסוף הניינטיז או בתחילת המילניום, שכולם התלהבו מזה ותקעו את זה בכל מנה במסעדות (טרנדים קולינריים, קצת כמו מסעדות שוק וכמויות כמון באוכל שיש היום) – אבל אני מאוד אוהבת תאנים טריות, שיש עכשיו בשוק. מה דעתך, זה יעבוד אם אשים במקום?
תודה תודה!
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:24 (11 שנים ago)כן אני לגמרי חושבת שתאנים יעבדו, רק לקצוץ אותן לקוביות קטנות או אפילו לטחון בבלנדר כדי שתהיה קצת מחית כזו (אני הייתי שמה בבלנדר תאנים טריות עם קצת קינמון וקצת סוכר חום).
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:32 (11 שנים ago)כמעט כל פרי יכול לעבוד- קווי לדעתי זה מעולה, או מנגו. עדיף משהו עם קצת חמיצות.
לגבי החיים- ובכן. ידעתי שמישהו ישאל בתגובות. אנחנו נוסעים בשביל שאמשיך את הלימודים שלי. אני מתחילה דוקטורט בניו יורק באוניברסיטת קולומביה. ואני מקווה (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה) שזה גם יהיה בסדר, כל המעבר הזה בכלל והלימודים בפרט. זהו.
יריב
7 באוגוסט 2013 at 19:23 (11 שנים ago)אין פסיפלורה בניו יורק, לצערי. 🙁
כלומר יש, אבל לא במחירים שמאפשרים להתנסות במתכונים של 6 פסיפלורות.
מצד שני, יש המון סוגים של berries, אז רק צריך להסתגל.
dvarimbalma
9 באוגוסט 2013 at 11:22 (11 שנים ago)פירות יער זה בסדר גמור מבחינתי!
שקד
10 באוגוסט 2013 at 8:37 (11 שנים ago)אם יש לך מכרים שעובדים באיזושהי מעבדה ביולוגית / רפואית את יכולה לבקש מהם אגר. אין מעבדה שלא משתמשת בזה והם יוכלו להביא לך כמה שתרצי.
אה, וג'לטין זה לא עצמות טחונות. בעצמות יש הרבה ג'לטין, והמקור של רוב הג'לטין למאכל הוא באמת מעצמות, אבל זה לא שג'לטין זה שם יפה יותר לעצמות טחונות. ג'לטין זה חומר.
נעמה
8 בספטמבר 2013 at 12:58 (11 שנים ago)היי,
יש לי בבית אגר בפתיתים. את יודעת מה יחס ההחלפה של פתיתים לעומת אבקה?
dvarimbalma
8 בספטמבר 2013 at 16:56 (11 שנים ago)מעולם לא ניסיתי את הפתיתים ואני לא יכולה להישבע בדברים שלא ניסיתי- אבל בפורומים של טבעונים שבהם קראתי נראה שכף אחת של פתיתים שוות ערך לכפית אבקה.
אם את מנסה אז תכתבי לי כאן איך יצא עם פתיתי אגר, טוב?
כרמל
11 בספטמבר 2014 at 8:03 (10 שנים ago)יש אגר במכולת הסינית בנווה שאנן
ארנבת
21 בנובמבר 2015 at 17:40 (9 שנים ago)הי עלמה!
שאלה לי במקרה שאת יודעת (או מישהו אחר) – איך ממירים כמויות מג׳לטין לאגר? כמעט תמיד כשיש מתכון שמכיל ג׳לטין בעל/בעלת המתכון אומרים ״יש תחליף צימחוני/טבעוני – אגר!״ אבל לא אומרים כמה אגר…
ולגבי הסוגייה הרת הגורל של הכפיות – את בטוחה שאין לך קרובי משפחה פוגליטים?
המון תודה!