אוק
2009
טופו, פלפל, ואצות וואקמה ברוטב מיסו-טחינה
–
טחינה. תחינת קרביי, תוחלת כיסופיי, חטאי, חיי. טחי-נה. נקישת לשון על שן, המייה גרונית ומתחננת, ואחריה, נקישה שנייה במעלה החך שפוערת את הפה לעוד. ט. חי. נה.
היא הייתה גולמית. פשוט גולמית, מהקופסא, נשפכת לצלחת עם תבשיל מהביל. היא הייתה לבנה, אורירית, מוטלת על קערת חומוס. היא הייתה ממותקת בסילאן, מרוחה על חלה של שבת בבוקר. היא הייתה "גמל" בשכם, "אחווה" במיכלי הענק הצבאיים, "חמאת שומשום אורגנית" במדפי חנות-הטבע הפלצניים. אבל בפי היא תמיד היתה טחינה. טעימה, זולה, מהירה להכנה, בריאה לאכילה ואינסופית מבחינת שילובי הטעמים והאפשרויות שהיא מציעה.
[ולטובת מי שלא הבין: הפתיחה מתכתבת כמובן עם הפסקה הזו, אחת הפנינים הספרותיות של כל הזמנים, והזדמנות טובה להיזכר בכוח המתפקע של שיתוף הפעולה בין מילים ובין תאווה]
עם הזמן אני מגלה רק עוד ועוד דברים נפלאים שאפשר לעשות עם טחינה. בתקופה האחרונה גיליתי אותה מחדש בבישול של אוכל יפני, כתחליף לשמן השומשום המסורתי. הטחינה עוזרת לעדן את המליחות הקיצונית של הסויה והמיסו, להסמיך את הרטבים, ולתת לכל העניין טוויסט קצת יותר מקומי. נחמד.
ומה עם החומרים? ובכן, אני מודה, הרכיבים במתכון הזה הם לא בדיוק מה שיש לכל סטודנטית במקרר. אבל הי, היום בעצם כבר אפשר להשיג דברים כאלה בכל מקום (נשבעת לכם, אפילו בסופר הכי מעפן כבר פגשתי מיסו), ובמקומות הנכונים גם המחירים לא בשמיים. תנסו את החנויות בלוינסקי או בתחנה המרכזית בתלאביב אני רכשתי קילו מיסו (כמות שתספיק לי, לכל הפחות, עד יום מותי) בשלושים ש"ח, שזה ממש בסדר.
כמה טיפים חשובים:
מיסו. לטובת אלו מכם שקצת חדשים בתחום: מיסו הוא ממרח שמופק מאורז או מסויה, בכל מיני תהליכים של תסיסה. זה מגיע בחבילות אטומות הרמטית, ואחרי שפותחים אותו צריך לשמור את השקית במקרר. המיסו מלוח מאוד, ולכן לא צריך כמות גדולה ממנו בכל מקרה, אבל הוא מוסיף המון טעם. מיסו נחשב בריא מאוד, אבל אסור ממש לבשל אותו בטמפ' רתיחה, אלא רק לחמם (לכן הוספתי אותו בסוף הבישול). קונים אותו בחנויות הטבע או בחנויות של מוצרי המזרח הרחוק. אם לא מצאתם בחנות, אפשר ללכת ברחוב ולצעוק "יש למישו מיסו?". לא בטוח שזה יעזור, אבל זה לפחות יהיה מצחיק (לפי המח המעוות שלי).
טופו. כמה מילים כבר נאמרו, ועוד יאמרו, בגנותו ובשבחו של היצור הלבנבן הזה? מבלי להאריך את הדיון עוד, בואו נתמודד עם העניין של הטיגון בלבד. ובכן, טופו שחותכים לקוביות ומטגנים במחבת יכול לקבל צבע חום ונחמד, ולהיצרב מבחוץ עד שיש לו שכבה חיצונית פריכה ומאוד טעימה. ואז הוא נדבק למחבת, וכל החום מתקלף, ונשארות קוביות ספוג לבנות וחסרות טעם. נאחס. לכן, חשוב מאוד להיזהר מהנטייה הפתולוגית של טופו להידבק. תקפידו על מחבת טפלון, או ווק טוב, ועל מספיק שמן (אבל לא שמן עמוק).
וואקמה. את האצות לא ממש מבשלים, אלא משרים במים והן מתנפחות בטירוף. זה מוזר, אבל זה עובד. קונים אותן מיובשות בשקית, ומשרים במים קרירים.
יאללה למטבח! (3 מנות בערך)
50 גר' אצות וואקמה
300 גר טופו (חבילה סטנדרטית)
2 פלפלים צהובים
3 ראשים של בצל ירוק
2 כפות מיסו
2 כפות טחינה לבנה גולמית
2 כפות יין לבן
1 כף סויה
3 כפות מים קרים
1. משרים את כל אצות הואקמה בקערה גדולה עם מים קרים. האצות מכפילות את נפחן כמעט, אז לכו על קערת סלט גדולה.
2. חותכים את הטופו לקוביות (שימו לב לגודל בצילום: זה לחתוך את החבילה לפסים בעובי של אצבע ואז לחלק כל אחד מהם לחצי).
3. חותכים את הפלפלים לרצועות. מהבצל הירוק זורקים את הקצוות (שורש והלמעלה הירוק שממש סמרטוטי כבר), וחותכים למקלות באורך של אצבע (זה לחלק כל גבעול לשלוש, בערך).
4. במחבת לוהטת או בווק מטגנים את הטופו היטב היטב, עד שהוא שרוף מכל הצדדים. תנו לזה זמן.
5. מוסיפים את הבצל והפלפל, ונותנים להם להרכך ממש מעט. מסננים את האצות מהמים ומוסיפים לווק. מערבבים ונותנים לזה עוד בערך דקה ביחד. מכבים את האש.
6. בקערה נפרדת מערבבים את הרוטב: טחינה, מיסו, דבש, יין, סויה ומים. תשתמשו במזלג ואל תתעצלו בערבוב, גושים זה נאחס.
7. שופכים את הרוטב על התבשיל שבווק, מערבבים קלות (לא ליצור סמרטוט). אוכלים טרי.
הפוסט הזה הוטמן בארכיון הבלוג לפני כמה ימים, ומתפרסם היום, על מחשב לא-שלי מעיר זרה בטיול אירופאי…
עוד יודבק כאן גם פוסט עם מתכונים בהשראת הטיול, אבל בינתיים הרשו לי רק לאחל לכולנו שבוע מוצלח, ואם יש המלצות על מקומות לאכול בהם בברלין- לכו על זה בתגובות או במייל.
ד"ש קפוא עטור בעלי שלכת,
עלמה
עוד תמונות ממתכון זה- הפליקר של א'
20 Comments על טופו, פלפל, ואצות וואקמה ברוטב מיסו-טחינה
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
16
11 באוקטובר 2009 at 6:24 (15 שנים ago)לא הספקנו לבשל
אבל
למישו יש מיסו
הערה ראשונה איזה כיף זה לצחוק כל כך הרבה
הערה שניה- אפשר להשרות את קוביות הטופו ברוטב מעט שמנוני ואז הטופו יקבל הזדמנות טובה יותלצר להתמודד עם נטייתו המתמכרת להדבק .
barva
15 באוקטובר 2009 at 11:37 (15 שנים ago)עלמה. על-מה. ע- ל- מה
לגלגל את שמך בגרון ובחיך ולהנות.
חמדת חיי , בת חלומותי. אהובה.
כמה צחקתי ממך. עד ניו יורק סיטי הקרה הגיע הפוסט הזה וחימם את ליבי.
אני לא מצליחה עם הטופו וההדבקויות שלו אף פעם בווק ולא בנירוסטה, אלא רק בטפלון עם קצת שמן.
עדי
25 באוקטובר 2009 at 1:02 (15 שנים ago)תתחדשי כפרה!!
איך יפה פה
פט
25 באוקטובר 2009 at 1:09 (15 שנים ago)תתחדשי. נעים פה 🙂
הלינק דרך הרסס (קורא של השועל) מוביל לבלוגי עדיין.
עמליה
26 באוקטובר 2009 at 11:19 (15 שנים ago)עלמה שלום, הבלוג שלך מקסים בכל כתובת, אני מאחלת לך המון הצלחה בכתובתך החדשה!
עמליה
פופין
17 בדצמבר 2009 at 23:17 (15 שנים ago)אני כל כך הולכת להכין את זה, אבל לפני כן יש לי טיפ בשבילך בעניין הטופו הנדבק: טופו מטוגן לא נדבק למחבת (גם טפלון) רק אם משתמשים בכמויות שמן שלחלוטין לא מקובלות במטבחי סופר הקלוריות – שזה אולי לא עמוק-צ'יפס-עמוק, אבל עמוק מספיק לקבל צו הרחקה מהמחבתות שלי. שיטוט אקראי סחף אותי לבלוג של איזה יפנו-אמריקאית אחת שגם לא חיבבה מיוחד נטייתן של קוביות הטופו להידבק לתחתית הווק שלה ולהשאיר שם את כל המעטה השרוף-פריך בהעדר כמויות בלתי סבירות של שמן, והפתרון ביפנית מדוברת: 1. תה-בנית-צו (תבנית). 2. נייריצו-אפייה-צ'י (נייר אפייה). 3. קו-רנפלורו-סאן (קורנפלור). ובעברית: מערבבים בקערה קוביות מגוש טופו סטנדרטי תוצרת הסופר (כ-300 גר'), כפית שמן שומשום, 2 כפות רוטב סויה וכפית קורנפלור. אופים בחום בינוני על נייר אפייה כ-20-30 דקות. יוצא פריך. לא נדבק. קסם.
dvarimbalma
18 בדצמבר 2009 at 0:23 (15 שנים ago)נשמע טוב! האמת היא שבזמן האחרון כל עוד אני עובדת עם מחבת טפלון טובה (יש הרבה מאוד "טפלון" שמסתובב בסופרים ונמכר ב-20, עם קשר מקרי ביותר לטפלון אמיתי)- הטופו ממש לא נדבק. השבוע הכנתי עוד משהו עם טופו שיצא ממש טוב, אז אולי זה באמת עניין של מחבת. בכל מקרה- העצה שלך נשמעת לי טעימה בלי קשר. וסחטיין על היפנית הרהוטה.
איך אומרים "אשת חיל" ביפנית?
נעמה
22 בינואר 2010 at 13:59 (15 שנים ago)כשבנזוגי היה בנסיעת עבודה ליפן (זאת שבגללה אחר כך נסענו ליפן לכמה חודשים) הוא פונק על ידי מארחיו כמיטב המסורת היפנית. באחת הארוחות היה רוטב שומשום מרטיט חיך שגרם לו להתלהבות גדולה כלכך שמיד דאגו להכין לו אריזה נאה של רוטב לקחת הביתה (הביתה זה אני).
אני לא זוכרת את הטעם אבל בטוחה שאפשר להתחיל אותו עם טחינה. אולי טחינה עם סויה.
הטופו הכי נעים (מרקם) שיצא לי לאכול בארץ היה באיזו מסעדה באזור השרון. עשיתי עיניים למלצר ולאחמש ולשוטף הכלים כדי שיתנו לי את שם הספק. משום מה בצד השני של הטלפון לא היה מענה אז כנראה שמדובר בסוד שמור ממש. אם את מצליחה לשים יד על טופו משי אמיתי – אנא ספרי.
הטופו הבא הכי מוצלח זה טופו קדיתא שאני לא יודעת אם מצליח לעבור את הגבול (חדרה) ולהגיע עד "לעיר" אבל לפחות היתרון הקטן שיש לי בהיותי צפונית – הוא זמין עבורי.
אני מתה על טופו.
ומשפט מפתח ביפנית לקינוח, מזאת שאצלה אכלתי הכי הרבה טופו:kimochii שמשמעותו: טוב לי. למדתי את המשפט בעודי משתכשכת איתה בבריכה לוהטת כשיורד לנו גשם על הראש. פלא שאני לא שוכחת אותו…
(לא לבלבל עם קימצ'י שזה הכרוב הכבוש הקוריאני)
רונה
27 באוגוסט 2010 at 15:36 (14 שנים ago)גיגלתי טופו ופלפלים, הופ, הגעתי לכאן. אמנם התבשיל יצא סמרטוטי ולא יפה כמו שלך, אבל טעים טעים!
תודה!
מיכל
22 בפברואר 2014 at 15:37 (11 שנים ago)יצא פצצה! עושר של טעמים. לא יודעת אם שכחת את הדבש מהמתכון, או שהוא בכלל לא היה אמור להיות שם, אבל הוספתי סילאן וזה היה מעולה. היו גם אטריות סובה מוכנות, כך שגם הן מצאו עצמן בתוך החגיגה.
dvarimbalma
22 בפברואר 2014 at 16:59 (11 שנים ago)שמחה לשמוע!
יוני
30 ביוני 2014 at 13:26 (10 שנים ago)עם מחבתות טפלון הטופו לא נדבק
אורי
4 בפברואר 2015 at 22:02 (10 שנים ago)השתמשתי במיץ תפוחים דיאט במקום היין וחצי מהמים, יצא מעולהה
תהלה שמש
19 באפריל 2015 at 22:18 (10 שנים ago)חוזרת שוב ושוב למתכון הנפלא הזה. מומלץ וטבעוני שזה נפלא!!!
רוני
14 בנובמבר 2015 at 21:21 (9 שנים ago)מתכון מעולה. גם חומץ תפוחים במקום היין עם תוספת דבש יוצא מעולה. אני משץמשץ בטופו קפוא מופשר חתוך קטן – יותר טעים בטיגון לדעתי
גליה
6 באפריל 2016 at 14:42 (9 שנים ago)למישו היה מיסו. אבל לא מצאתי במרכיבים דבש ובשלב 6 כתוב דבש ברוטב. מה פספסתי?
dvarimbealma
13 באפריל 2016 at 2:39 (9 שנים ago)סליחה שעניתי לך רק עכשיו. אכן כף דבש זה מתאים! שמחה שבסוף הסתדר לך
גילה
7 באפריל 2016 at 16:22 (9 שנים ago)מתכון מעולה בישלתי ויצא נפלא.
אבל שאלה: איפה מופיע הדבש (מסעיף 6 בהוראות) ברשימת המרכיבים למעלה וכמה ממנו צריך? הוספתי כף לפי העין והיה טוב
אלונה
2 במאי 2018 at 7:34 (7 שנים ago)פוסט מקסים. עם מה מתכתבת פסקת הפתיחה? צירפת לינק אבל הוא לא נפתח
טלי
15 בינואר 2020 at 18:29 (5 שנים ago)ניסיתי ולהלן מסקנותיי: 1) השילוב של טחינה ומיסו די גאוני, אבל לדעתי להוסיף לשני אלה רוטב סויה יהפוך את העניין למלוח כ"כ שיהיה בלתי אכיל. ואני אוהבת מלוח, *מאוד*. ויתרנו על רוטב סויה. 2) אמנם לאצות הווקאמה ולרוטב יש טעמים חזקים, אבל הטופו ירוויח מהשרייה מוקדמת במרינדה כלשהי, אולי משהו פשוט כמו לימון ושום. 3) מדגישה: זו מנה להכין ולאכול מיד. אחרי לילה אחד במקרר האצות הופכות סמרטוטיות ואומללות… 🙁