–

יום אחד, איפשהו בזמן שהיא חזרה מסן פרנסיסקו ואני מברלין, באתי אליה לאכול המבורגר טבעוני (בכל זאת, צמחונית). מלבד ההשוואות המתבקשות בין הערים (מי מהן זכאית לתואר הבירה ההומואית החשובה ביותר של העולם המערבי, למשל), קיבלתי בהשאלה ספרי בישול ודיברנו על לצלם יחד איזשהו פוסט משותף.

אני ידועה לכל בתור בחורה תקתקנית ויעילה, אז לקח לנו בסך הכל שבעה חודשים לקבוע, והשבוע היא הגיעה לכאן, בכבודה ובעצמה, מאיה מרום מהבלוג המופתי והותיק "בצק אלים". לא נראה לי שצריך להציג אותה או את הבלוג שלה, בעיקר כי היא הייתה כאן כשאנחנו עוד למדנו ללחוץ אנטר.

–

התרגשתי מאוד מהאפשרות לשתף פעולה עם בלוג שאני מכירה ואוהבת הרבה זמן, והוא שונה ממני כל כך באופיו: מדויק, מדעי, יורד לפרטים הקטנטנים ביותר. אצלי הרי בישול מתנהג לגמרי אחרת. בעצלתיים. בשוטטות בשוק. באלתורים וביד חופשית (ועם מלא החופן רומנטיקה והגיגי לב).

מאיה הופיעה בדירתי הקטנה שמעל לשוק הכרמל, מצוידת במצלמה ובסיפורים מברצלונה. עשיתי לה סיבוב בכרמל עם עגלת הקניות האימתנית שלי ואחרי שוטטות ארוכה חזרנו עם סל מלא ועם משהו כמו חצי מליון רעיונות לגבי מה נכין. ועם ההחלטה המשותפת ללכת על פלפלים ממולאים בגבינה.

וזה מה שמצאנו בשוק:

גבינה גרוזינית. הכי שווה לקנות אותה בחנות הגבינות שבאמצע הרחוב המרכזי של השוק, אבל פגשתי כאלה גם בשוק מחנה יהודה בעבר. זו גבינה מלוחה מאוד, יבשה מאוד, שאי אפשר כמעט לאכול בלי אפייה. אם אין לכם גרוניזית, לכו על גבינה בולגרית, אבל בבקשה לא על הוראיציה דלת השומן שלה. המידה שנתתי היא המידה אחרי קיצוץ הגבינה.

עגבניות שרי צהובות. יש עכשיו מלא עגבניות שוות בשוק: שרי תמר, קטנות באשכולות, שרי צהובות ושרי מנומרות של ירוק-אדום שמוכר אחד קורא להן "קומנדו". השרי הצהובות יקרות יותר מהאדומות, אבל זה עדיין זול יותר מהסופר. וחוצמזה, על יופי משלמים לפעמים.

בזיליקום סגול. כי חשבנו שהמנה הזו צריכה להיות באמת יפיפיה, והסגול יתאים בדיוק לצהוב של העגבניה ולאדום של הפלפל.

עירית שומית. קוראים לזה לפעמים גם "שומית" לבד או "עשב שום". זה נראה בדיוק כמו עירית ואפשר להשיג את זה ברחוב המרכזי של השוק אצל הילד ההוא שמנהל את כל תל אביב מדוכן עשבים ירוקים.

ואם אין לכם שוק ליד הבית: את הגבינה הגרוזינית אפשר להחליף בבולגרית פשוטה, את העגבניות הצהובות בשרי אדומות רגילות, את העירית השומית בעירית רגילה, ואת הבזיליקום הסגול בבזיליקום רגיל. כל זה ידדפוק קצת את הצבע, אבל לא יהרוס שומדבר יותר מידי. למען האמת, הפלפלים הממולאים טעימים מאוד גם בלי שום רוטב, אבל הרוטב נותן להם עוד טעם ומשהו חגיגי יותר.

כמה טיפים חשובים:

מילוי. איך שלא נהפוך את זה, תמיד נשאר מילוי כשמכינים ממולאים. זה נובע מהעובדה הפשוטה שאין שני פלפלים זהים בעולם (יש בזה אפילו משהו קצת מרגיע). בואו נסכם שאתם קונים קצת יותר פלפלים, ואז אם נשאר תמלאו עוד כמה.

גדלים. הפלפלים האידיאליים כאן הם דווקא הפלפלים הקטנים יותר, אלו שנמכרים בשוק הכי בזול. המילוי כאן הוא כמו פשטידה קטנה, ובגלל שאף אחד לא אוהב פרוסות ע-נ-ק-י-ו-ת של פשטידה, זה גם יותר הגיוני לתת מנות קטנות כאן.

פרמזן. אם בכל זאת נשאר לכם מילוי, ולא הקשבתם לי ושמרתם מראש עוד פלפלים, אפשר לאפות את המילוי לבדו בכלי קטן, כמו זה של סופלה. תגררו מלמעלה פרמזן, ואז בכלל כיף.

יאללה למטבח! (8 פלפלים קטנים)

• 1 כרישה גדולה
• 8 פלפלים קטנים אדומים
• כף חמאה
• פלפל שחור גרוס וקצת מלח, לפי הטעם
• רבע כפית אגוז מוסקט טחון
• 1 ושליש כוס גבינה גרוזינית חתוכה לקוביות קטנטנות (אפשר גם גבינה מלוחה במקום אבל לא דלת שומן מידי)
• גביע שמנת חמוצה 15%
• 1 גבינה לבנה
• 1 ביצה
• 3-4 כפות עירית שומית
• 3 כפות קמח לבן

הוראות הכנה:

• מחממים את התנור ל-180 מעלות.
• פורסים כרישה לפרוסות דקות.
• מטגנים אותה בחמאה במחבת גדולה, עד שהיא מזהיבה. מוסיפים מלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט. אני תמיד בעד לשים פחות מלא, ואז מקסימום מוסיפים בצלחת. מאיה תמיד בעד להוסיף עוד מלח, אבל מאיה נורא אוהבת מלוח, מצד שני.
• מכבים את הגז ונותנים לכרישה להתקרר.
• בינתיים חותכים את הגבינה הגרוזינית לקוביות קטנטנות, ומודדים בכוס כמה יש לכם מזה. מערבבים בקערה את הגבינה הגרוזינית עם הגבינה הלבנה, הביצה, השמנת והקמח. מערבבים פנימה גם את הכרישה המטוגנת ואת השומית (לגמרי תרגישות חופשי לקצוץ בסכין, אני עשיתי במספריים רק כדי שהתמונה תהיה יותר יפה).
• שוטפים את הפלפלים, חותכים לכל פלפל את הכובע, ומוצאים מבפנים את הגרעינים.
• מסדרים את הפלפלים על נייר אפייה בתבנית התנור הגודלה, וממלאים כל פלפל עד בגבינה כמעט עד הסוף. סוגרים את המכסה של הפלפל.
• אופים את הפלפלים בתנור עד שהם מקומטים מבחוץ ויציבים מבפנים. עכשיו אפשר לתת להם להתקרר קצת ולהכין רוטב עגבניות שרי.

רוטב עגבניות שרי צהובות:

• קילו עגבניות שרי צהובות
• 4 גבעולי בצל ירוק
• 3 שיני שום
• פלפל שחור גרוס, מלח
• 2 כפות מים
• בזיליקום סגול

הכנה:

• חותכים את עגבניות השרי לחצאים. פורסים את השום לפרוסות דקות, ואת הבצק גם כן לפרוסות.
• מחממים במחבת שמן זית. מטגנים את השום והבצל עד שהם מזהיבים, ומוסיפים את העגבניות. בוחשים את הכל ונותנים למיצים של העגבניה לצאת. מוסיפים 2 כפות מים וממשיכים לטגן. הרוטב צריך להיות סמיך מאוד, אבל לא להישרף, אז קחו את זה בחשבון ותוסיפו טיפה מים אם המצב נעשה שרוף. ממשיכים לבשל עד שהעגבניות מתפרקות והרוטב סמיך וריחני.
• מגישים כל פלפל עם ערימת רוטב, וקצת בזיליקום סגול לקישוט. יכול להיות שזה החמסין המטורף הזה שמדבר מגרוני, אבל אנחנו דווקא שמחנו לאכול את המנה אחרי שהיא התקררה קצת, והייתה חמימה אבל לא חמה. משהו בגבינה חמה הוא פחות טעים לדעתי.
• המנה נשמרת סבבה גם במקרר, וכמה הרבה פשטידות היא טעימה יותר יום אחר כך.

רוב תודות למאיה המהממת על הצילומים ועל הבישול המשותף,

ושיהיה לכולכם בתאבון,

עלמה

נ.ב. הערה לאמא: אל תדאגי, ניקינו את הכריים כבר. וחוצמזה מאיה אמרה שהכתם בתמונה הוא דווקא דקורטיבי.

המלצה קטנה לסיום:

בשישי הקרוב יצויין יום הפליט הבינלאומי באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. זה זמן טוב לשמוע מוזיקה ישראלית ואפריקאית, ולתמוך במבקשי המקלט שהגיעו לישראל. אני אהיה שם, ואם אתם רואים אותי, תגידו שלום. (בואו נחליט שתזהו אותי לפי הגובה, מטר וחצי, בשבילכם).