מאז שדרור בורשטיין פרסם את הטור היפה הזה, בא לי לכתוב משהו לזכותו של הקיץ הזה בתל אביב שכולנו מקטרים עליו כל כך בזעף כל הזמן.

על זה שדווקא מגניב לפעמים לחוש את החום הסמיך, ולהשיב את נפשך באיזה קפה קר. על כך שבכל זאת נעים לראות כל כך הרבה חריצים בבני האדם שמולך (בין השדיים במחשוף המתארך, בין הישבנים של מכנס נשמט, בין אצבעות הרגליים בכפכף).

על כמה שהלאות הזו מקלפת ממך את הציניות החוצה (אפשר אפילו לשמוע רגאיי).

קיץ בעיר. ויש את הפלא הפתאומי בסביבות 9 בערב, כשהחום קצת נשבר, והחוץ נעים יותר מהפנים. אנשים יוצאים לרחוב וחולפים אלה על פני אלה. חלקם אוחזים עגלה או רצועה של כלב. חלקם צועדים בצורה נמרצת עם אוזניות ומזמזמים לעצמם. חלקם מדברים בפלאפון עם מישהו שנמצא במקום אחר לגמרי. אדם כזה עובר על פנייך במשך כמה שניות, ואת שומעת רק משפט או שניים מהשיחה כולה.
–

התחלתי להסתובב בערב עם פנקס, ולנסות להרים מהרצפה את המשפטים המושלכים האלה. אם יצא לכם פעם לאסוף גולות, אתם מכירים את התענוג. (לא רק בגלל שרוצים את הנדירות, אלא גם הסיפוק בלאצור חופן שלם של נוצץ כזה בכף היד בסוף הערב). גיליתי שאפשר גם לנקוש אותם זה בזה:

–
"אמרתי לה שזה וואנס אין א לייף טיים דבר כזה"

–
"בסדר. כרגע זה נראה לי משהו באוויר. יותר מידי פרטים, אבל יהיה בסדר בעזרת השם"

–
"והקטע הוא שעכשיו אני לא יודעת מה לעשות"

–
"מאמי, כשגבר רוצה לזיין שום דבר לא מעניין אותו"

ובא לי לכתוב על התענוג הזה של עונה שלמה שהיא כולה רגעים, חלקיקים, ביסים. בריזה פתאומית של הרף אחד. פרי בשל שמטפטף על החולצה. גיחה ספונטנית לחוף הים. כל מיני סלטים קרים שמנשנשים במקום ארוחה אחת מלאה.

כמה טיפים חשובים:

שעועית. הרעיון הוא ליצור סלט עם קטניות שיהיה עשיר ומשביע, משהו שיכול להיות ארוחה קלילה בפני עצמו. אתם יכולים כמובן גם להחליף את השעועית בקטניה אחרת שרויה ומבושלת (אני בטוחה ששעועית שחורה או עדשים שחורות קטנטנות ילכו עם זה יופי). עוד קיצור זמן אפשרי הוא להשתמש בשעועית מבושלת מקופסת שימורים. ראיתי לא מעט סוגים של זה בסופר, אבל מעולם לא העזתי להשתמש בדבר כזה באופן אישי. כצאצאית החוקית של הפולנייה החדשה, אני כמובן נלחצת מכל המשומרים והלא-בריאים האלה, אבל אני מרשה לכם לנסות ולדווח כאן איך יצא.

השרייה ובישול. או, יופי, אז גם אתן פולניות חדשות ולא רוצות לאכול מזון משומר. ידעתי שאפשר לסמוך עליכן. דיברתי כבר בעבר על כמה עקרונות בבישול קטניות, אז רק נאמר בקיצור שתמיד עדיפה קטנייה טריה כמה שיותר. ההשרייה לוקחת לפחות 3 שעות, ואפשר להוסיף טיפונת סודה לשתייה למי ההשרייה כדי לקצר את התהליך (בערך חצי כפית, יותר מזה מוביל לתופעות לוואי מוזרות כמו התפרקות של השעועית לרסיסים). הבישול, אם השריתים מספיק זמן, לוקח קצת פחות משעה, וצריך לבשל את השעועית בהמון מים חמים על אש קטנה, ואז לסנן ולשטוף במים קרים לפני ההוספה לסלט (כמו שמכינים פסטה).

רוטב. אתם יכולים גם לתבל את הסלט רק בשמן זית ולימון, אבל נראה לי שכדאי לכם לאמץ את הרוטב הזה. התפוזים נותנים קצת מתיקות שהולכת יופי עם החרדל. אה, ואל תשכחו כמון. זה חשוב.

קיצוצים. הסלט הזה אמור להיראות חתיך וצבעוני, אז חשוב לקצוץ את כל הירקות דק-דק. השיטה האהובה עליי לחיתוך פלפלים לגודל הזה היא לחלק את הפלפל לארבעה "דפים" של הפאות שלו, ואז לחתוך כל ריבוע כזה בנפרד לקוביות קטנטנות.

יאללה למטבח! (חומרים לשני אנשים רעבים)
1 ספל שעועית אדומה מבושלת ומסוננת מהמים
1 פלפל ירוק
1 פלפל כתום
1 פלפל אדום
2 גזרים
1/2 בצל לבן
רוטב:
מיץ מתפוז אחד
3 כפות שמן זית
1/2 כפית כמון
מלח, פלפל שחור
1 כפית חרדל גרגירים

1. מסננים שעועית מקופסאת שימורים, או משרים, מבשלים ומסננים וזוכים לחיי נצח ולנקודות זכות אצל אמא.
2. קוצצים את כל הירקות לקוביות קטנטנות בגודל אחיד.
3. סוחטים את התפוז. בכלי של המיץ אפשר לערבב אליו את שאר רכיבי הרוטב.
4. מערבבים את השעועית, הירקות הקצוצים והרוטב, ומרימים טלפון למישהו שיבוא לאכול איתכם.

בתאבון ושבת שלום של חמסין וחיוכים,

עלמה