02
פבר
2011

סלט אפרסמון-אבוקדו-ואסבי

קטגוריות: בישול טבעוני, ירקות, סלט

.

הדרך לירושלים רצופה כוונות טובות, אבל אני תמיד מגיעה מאוחר מידי או מוקדם מידי. לא בזמן. הקור מפתיע אותי וגם התחושה של הזרות, וגם התחושה של ההיכרות. אני שותה אצל אלברט מקפה זיגמונד סיידר תפוחים חם וסמיך. עם מקל קינמון.

הגשם יורד בחוץ בכוח ואני קצת עצובה וקצת שמחה שהגעתי לא בזמן, ועכשיו עליי להעביר אותו.

יש אנשים שמעבירים את הזמן בהאזנה למוזיקה (הצלילים דוחפים את הזמן קדימה, בזה אחר זה).

אחרים מעבירים את הזמן על ידי שיטוט ברחוב (הצעדים שלהם דוחפים את המדרכה אחורה, בכוח, עד שזו מזרזת קצת את סיבוב כדור הארץ שמתחתיה, והם גולשים מרחוב עזה לרחוב טשרנחובסקי, ובגלל הסיבוב המואץ של הכדור, ומרחקו היחסי מהשמש, הערב יורד).

'

אני מעבירה את הזמן בלגימות סיידר ובניסיונות העיקשים לעצור את הזמן. או אפילו להחזירו לאחור.

למשל אני נזכרת בכל מיני חורפים אחרים בעיר הזאת, וכוסות אחרות של סיידר ששתיתי כאן.

[לפעמים אני חושבת, אולי כל האנשים שלומדים היסטוריה הם בכלל אנשים שמתגעגעים. כשאני קוראת את הספרים שלהם (הם מפרסמים ספרי עבי כרס עם שמות ארוכים, בדרך כלל כותרת וכותרת משנה, ובמבוא מתווכחים עם קודמיהם) עליי לסמן בשקדנות גוונים שונים של געגוע עם טושים זוהרים צבעוניים. זוהר ורוד לגעגוע מתוק, זוהר כתום לגעגוע דחוף, זוהר צהוב לגעגועי הגוף שאין להם סוף].

.

ברגעים הללו אני מעבירה את הזמן על ידי השאיפה לעצור אותו.

אני מאזינה לגשם בריכוז.

אם רק אעצור את הטיפות באמצע דרכן מהשמיים אל המדרכה.

כוס המשקה שבידי תשאר חמה ומלאה, והזמן יפסיק ללכת לאיזשהו מקום ורק יערם עליי, בתלולית עבה וסמיכה, עוד ועוד עד אין-סוף ואין-געגוע.

/

יש אוכל ששומר על הזמן, ואוכל שמכלה אותו. זה קצת משמח שלימון הוא גם וגם.

עבור אחדים הוא מאריך את הזמן. כשמטפטפים ממנו על התפוח הפרוס או על האבוקדו, הוא מונע מהם להזדקן ולהשחיר. עבור אחרים הוא מזרז את הזמן, ומביא בישול וריכוך ותהליך. לכן מיץ לימון טרי "מבשל" סביצ'ה, ומרכך סלטי כרוב, ומבשל ומכווץ נבטים דקים.

בסלט הזה הוא עושה את שניהם: מונע מאבוקדו להשחיר, ומבשל נבטים דקים עד שיהיו רכים.

.

כמה טיפים חשובים:

לימון. מיץ הלימון כאן, כאמור, עושה שני דברים: מצד אחד הוא שומר על האבוקדו שלא ישחיר, ומצד שני הוא "מבשל" את הנבטים. זה אומר שצריך להוסיף את הרוטב לסלט רק כמה רגעים לפני שאוכלים, כי הלימון יצמצם את נפח הנבטים באופן משמעותי וירכך אותם, ובסופו של דבר זה לא כיף לאכול סלט מכובס.

אפרסמון. השתמשתי כאן בשני אפרסמונים פצפונים, מהסוג שנמכר בשוק ממש בזול. אפשר במקום זה להשתמש באפרסמון אחד גדול מאוד, מהסוג שנמכר בסופר במחיר משולש מזה של הקטנים בשוק…

שומשום ירוק. מדובר בשומשום שנמכר בד"כ בחנויות הטבע או בחנויות של מוצרים מהמזרח הרחוק, אבל ראיתי את זה כבר גם בסופרמרקט רגיל לגמרי. השומשום הוא למעשה שומשום רגיל, שמצופה בוואסבי ומקבל צבע ירוק וטעם חריף. אמנם זה רכיב שלא בטוח שיש לכם בבית ממש עכשיו, אבל שווה מאוד לקנות אותו ולהוסיף אותו לסלט הזה ולעוד מאכלים. הטעם המיוחד שלו הוא שמשדרג את הסלט הזה מסתם סלט למשהו באמת מעניין.

שמן שומשום. כנ"ל, מדובר במשהו שקונים במיוחד, וזה יכול להיות קצת ניג'וס. יחד עם זאת, שמן שומשום יכול לשדרג המון סוגים של מוקפצים ורטבים. טעמו עז מאוד, ולכן כמה טיפות מספיקות כמעט תמיד (נו, מהדברים האלה שקונים פעם אחת באיזה עשרים שקל ונשארים איתם שנים לכל מיני דברים טעימים).

,

 

יאללה למטבח! (סלט לשני אנשים)

  • 1 קופסא נבטי אלפלפא
  • 2 אפרסמונים קטנים או אחד גדול
  • חצי צרור כוסברה גדול
  • חצי אבוקדו גדול
  • חצי לימון
  • חצי כפית שמן שומשום
  • 1 כף שמן זית
  • 1 כפית דבש
  • 1 כפית זנגביל כתוש
  • חצי כפית מלח
  • חצי כפית פלפל שחור גרוס
  • 3-4 כפות של שומשום ירוק

,

הכנה:

  • מפרידים את הנבטים, שמגיעים בדרך כלל דחוסים לגוש, כדי שיוכלו להתפזר אח"כ בסלט בצורה אחידה.
  • פורסים את האפרסמונים לקוביות.
  • קוצצים את הכוסברה דק.
  • קולפים את האבוקדו בקולפן ירקות, וחותכים אותו לקוביות בגודל דומה לזה של קוביות האפרסמון.
  • סוחטים את הלימון.
  • מערבבים בקערה את כל הירקות לפיזור אחיד. מערבבים בכוס את מיץ הלימון, השמן, שמן השומשום, הזנגביל, הדבש, המלח והפלפל.
  • יוצקים את הרוטב על הסלט ומערבבים טוב בידיים.
  • מגישים מיד ומפזרים מעל כל צלחת (או מעל הצלחת הראשית) הרבה הרבה שומשום ירוק. כדאי להיות נדיבים כאן כי הטעם של הווסאבי מאוד מוסיף.

.

מידי פעם יוצא לי להמליץ כאן על משהו מעורר השראה שפגשתי ברשת. השבוע הגעתי, בהמלצתה של חברתי סאנשיין, לבלוג המקסים teaching cancer to cry. בעל הבלוג הוא רקדן לשעבר, בונה אופניים לשעבר, וחולה בסרטן המעי בהווה. בזמן הטיפולים מקדיש עזרא את זמנו הפנוי לבישול ביתי מגרה ביותר, לצילום ולכתיבה.

הסרטון המקסים הזה, שבו הוא מכין ארוחת ערב יפיפייה, חורג מז'אנר המתכונים ונותן למעשה אחר צהריים שלם בחייו.אהבתי את השיבוץ של סצינות "לא קשורות" כמו האמבטיה והשינה, וכמובן את עשבי התיבול ואת פס הקל. מומלץ להציץ.

שיהיה שבוע נהדר,

עלמה

27 Comments על סלט אפרסמון-אבוקדו-ואסבי

  1. אולגה
    2 בפברואר 2011 at 12:40 (14 שנים ago)

    יא אללה איך עשית לי חשק לשומשום ירוק. מוסיפה לטו-דו ליסט שלי לקנות קצת בהזדמנות

    הגב
  2. הילה
    2 בפברואר 2011 at 14:11 (14 שנים ago)

    עלמה,
    הכתיבה שלך מעוררת הזדהות והשראה
    המתכון נראה מעולה אף הוא
    תודה שאת קיימת,תודה שאת כותבת.

    הגב
  3. דודי כליפא
    2 בפברואר 2011 at 16:59 (14 שנים ago)

    סלטים בדרך כלל לא עושים לי את זה. זה דווקא כן. פוסט יפה וטעים.

    הגב
  4. נעמה
    2 בפברואר 2011 at 18:54 (14 שנים ago)

    זה נראה כלכך כלכך בשבילי הסלט הזה!
    (ולא נתקלתי בשומשום ירוק רק אפונה מצופה ווסאבי)

    הגב
    • dvarimbalma
      2 בפברואר 2011 at 20:10 (14 שנים ago)

      זה באמת נראה בשבילך! במיוחד עם החיבה שלך לדברים בריאים וירקות. מוכרים את השומשום בקופסאות כאלה כמו של תבלינים, ואני חושבת שמי שמייבא את זה פה זה "מזרח מערב". השומשום מאבד קצת מהצבע ומהטעם שלו בבישול, ולכן כדאי להוסיף אותו בסוף בישול בצלחת, או לסלט אחרי שלב הרוטב והערבוב. ככל שיהיה לו פחות זמן לאבד את הירוק-ירוק שלו, ירגישו אותו טוב יותר

      הגב
  5. סלשה
    2 בפברואר 2011 at 19:16 (14 שנים ago)

    הסלט עורר לי את בלוטות הרוק, והסרטון את בלוטות הדמעות, (אולי רק בגלל שסיפרת על מה שברקע) והבלוג שלך תמיד, מעורר לי את בלוטות הדמיון והיצירה.
    מקסים ותודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      2 בפברואר 2011 at 20:07 (14 שנים ago)

      תודה לך.

      הגב
  6. תו זמיר
    2 בפברואר 2011 at 20:17 (14 שנים ago)

    נראה שהתגברת לא רע על מחסום הכתיבה. הסלט הזה נראה מעולה, אני ממש אוהבת סומסום וסאבי. ולשבת בזיגמונד מזכיר גם לי רגעים מאד מאד מוקדמים בירושלים. כמו לפני עידן. לפני שהעיר הפכה מוכרת, ואחר כך נעזבה שוב. כשהיא היתה זרה והמקום הזה נראה לי ממש ביתי.

    הגב
  7. אסף
    2 בפברואר 2011 at 21:09 (14 שנים ago)

    כתבת כ"כ יפה שאני רוצה להתחתן איתך.

    הגב
  8. העלמה עפרונית
    2 בפברואר 2011 at 21:32 (14 שנים ago)

    לא יודעת מה לגבי היסטוריונים וגעגועים, אבל המילים שלך הכי מגעגעות אותי לירושלים ולזיגמונד.

    הגב
  9. מרקוביץ'
    3 בפברואר 2011 at 0:54 (14 שנים ago)

    וואי, איך את עושה את זה?
    את כותבת כל כך כל כך יפה. באמת.
     
    (ואולי הכתיבה, היא גם מכלה את הזמן, אבל בעיקר שומרת אותו. אולי.)

    הגב
  10. דנה
    3 בפברואר 2011 at 10:41 (14 שנים ago)

    אני גרה ממש ליד זיגמונד ואפילו אכלתי אצלו קוסקוס בערב סגרירי אחד. אני מאוד אוהבת את ירושלים, ולעיתים כשאני קוראת אותך, אני נזכרת למה. רציתי להודות לך על זה:)

    הגב
  11. הדר
    3 בפברואר 2011 at 18:54 (14 שנים ago)

    עלמה,
    הכתיבה שלך כל כך נוגעת, כל כך אישית וקרובה. אני מוצאת את עצמי רוצה לפעמים שהעתיד יבוא מהר, ולפעמים שלא יבוא לעולם. בכל מקרה, גם אני אשת-חיל של געגועים ואני יכולה ממש להבין, ממש לדעת, על מה את כותבת.

    הגב
  12. dvarimbalma
    3 בפברואר 2011 at 21:09 (14 שנים ago)

    תודה רבה לכן, כל המברכות. לא אגיב לכל אחת בנפרד, רק בלב. זה תמיד קצת מופלא וקצת מפתיע לגלות שיש אנשים בעולם שמעבר למראה, והם שומעים אותי ולפעמים אפילו מגיבים. כיף.

    ככל שהכתיבה משתחררת והולכת למקומות אישיים יותר, גם התגובות עושות את זה.

    מעניין שפתאום כולם חושפים שורשים ירושלמיים! מתי יהיה מפגש שקשוקה בזיגמונד? והאם מישהו זוכר את שמה של הגברת שהחזיקה שם סנוויצ'יה קטנטונת, לפני שהמקום הפך לממש בית קפה?

    ועפרונית- לגעגע זה פועל מצויין. אימצתי בזאת

    הגב
  13. מילימילים
    4 בפברואר 2011 at 0:30 (14 שנים ago)

    זה לא יפה ככה, לקרוא הרבה זמן בלי להגיד אף פעם.
    (אז אני קוראת הרבה זמן, ולכן החלטתי להגיד. ואני תמיד נהנית ומתרגשת)
     
    רשומה יפהפייה (הסלט גם). מעולם לא ניסיתי בבישול, אבל יודעי דבר טוענים שבמקום לקנות שמן שומשום אפשר לקחת מהשמן שצף מעל הטחינה.
     

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בפברואר 2011 at 8:07 (14 שנים ago)

      הרעיון עם שמן הטחינה מהפכני- אבל כשעושים את זה בעצם חסר אחר כך קצת שמן לטחינה עצמה, לא?

      הגב
  14. סאנשיין
    4 בפברואר 2011 at 20:22 (14 שנים ago)

    האישה מהזיגמונד היא אימא של אלברט ולא, אני גם לא זוכרת איך קוראים לה
    ):
     

    הגב
  15. מיכה
    5 בפברואר 2011 at 4:04 (14 שנים ago)

    הזמן נערם כמו דיונה, באופן לא סימטרי. מהכיוון שהוא מגיע ממנו, השיפוע מתון, עולים עליו בלי להרגיש כמעט איך שמתקדמים. ואז פתאום בכיוון השני הוא תלול, ואם תמשיכו להתקדם אפשר להתגלגל, לשכב עם הבטן אל המדרון ופשוט להתמלא בחול תוך כדי גלגול.
    יש זמנים שנערמים כמו סהרון, ואז הקצוות שלהם משני הצדדים כמו שפם עבות, כמו קצוות של קרואסון, מתקרבים זה לזה.אלה דיונות מפותחות היטב, שלוות, מכסות בביטחון כמעט כל דבר.החול בהן דק, כמעט סילט, רך ולא מגרד. אלה זמנים טובים.

    הגב
  16. barva
    12 בפברואר 2011 at 14:32 (14 שנים ago)

    הסנדויצים בקיוסק- קראו לה "מאמי", זה בודאי כינוי, אבל זה אומר המון על האישה המיוחדת הזו. היא אכן אמא של אלברט סוויסה, סופר וכותב מוכשר בפני עצמו,  ומישהו עשה עליה פעם סרטון גמר במוסררה בפרוייקט "שפת אם".

    הגב
  17. מאיה
    4 במרץ 2011 at 17:03 (14 שנים ago)

    תודה על הרשימה הנפלאה, הנוחתת על יום נוראי.
    גם אני אוהבת את אלברט ואת השיחות איתו. אפילו מצאתי את הספר שלו בספרייה
    לפני זמן מה, והוא היה פשוט נפלא. חבל שהוא הפסיק לכתוב. כשקוראים נוכחים שהוא סופר,
    מה שהיה בעצם ברור כל הזמן. הספר מצויין, וכאילו שייך לאדם אחר, במובן זה שלא טבעי שמי שכותב כך יפנה עורף לספרות.
    אני אכין את הסלט.
    תודה לך.

    הגב
  18. מילימטר מטבחים
    22 במרץ 2011 at 14:04 (14 שנים ago)

    הכתיבה ברמה גבוהה מאוד! התמונות מדהימות!
    ולמען האמת, בחיים לא חשבתי להוסיף לסלט אפרסמון! מקורי ביותר!
    אחלה מנה! תודה ו כל הכבוד על ההשקעה!

    הגב
  19. ניצן
    25 באוקטובר 2012 at 14:13 (12 שנים ago)

    אח, איזו כתיבה מפנקת. עושה נעים בלב! (באתי בשביל הכתיבה ונשארתי בשביל הכתיבה, לא מבשלת לצערי…)

    הגב
  20. מעין
    28 בינואר 2013 at 12:08 (12 שנים ago)

    מקסים. וגם הסלט כמובן 🙂

    הגב
  21. הילה
    6 באוקטובר 2013 at 15:25 (11 שנים ago)

     
    היי,עלמה!   האם יש פרי שיכול להחליף את האפרסמון והאם זכור לך איפה מצאת את השומשום-ווסאבי המגניב בארץ?
    תודה מראש 🙂
     
     
     

    הגב
    • dvarimbalma
      6 באוקטובר 2013 at 15:32 (11 שנים ago)

      שומשום ווסאבי היה בזמנו בכל החנויות של דברים מהמזרח הרחוק. ספציפית את זה קניתי בשוק הכרמל למטה, בחנות שנמצאת ממש ליד הכרמלית ומוכרים בה מוצרים שונים של אוכל מהמזרח הרחוק).
      לגבי הפרי- אני חושבת שהאפרסמון ממש מושלם לזה, ולא ניסיתי פירות אחרים, אבל הניחוש שלי הוא שאפשר להחליף גם במנגו, או אולי בנקטרינה כתומה כזו. לא בטוחה. בכל מקרה, עונת האפרסמון מתחילה בקרוב…

      הגב

1Pingbacks & Trackbacks on סלט אפרסמון-אבוקדו-ואסבי

  1. סלט אפרסמון-אבוקדו-וואסאבי | ערן תלמי | אישיאצו
    7 באוגוסט 2012 at 19:22 (12 שנים ago)

    […] המתכון הזה  (מבלוג האוכל "דברים בעלמה") מתאים לסובלים מחום פנימי ומחוסר YIN/חוסר דם. מדובר כאן בסלט מקרר ובעל שילוב טעמים לא שגרתי – האפרסמון מצטרף לאבוקדו ולנבטי אלפלפא כדי ליצור פצצת נוגדי חמצון מנמיכת חום פנימי. לא לוותר על השומשום המצופה וואסאבי – אפשר היום להשיג אותו כמעט בכל סופר, הוא עולה מעט ומחזיק המון זמן במזווה. לסובלים ממערכת עיכול חלשה – נא להיזהר – אכילה מרובה של אפרסמון נוטה לייצר כאבי בטן אצל חלק מהאנשים ומכיוון שהסלט מקרר, יש להיזהר גם במצבים של קור פנימי או חולשת צ'י הטחול. […]

    הגב

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.