ספט
2010
עוגת אפרסקים ובירה
/
יום אחד, כשאהיה כנה וחכמה הרבה יותר, עוד אכתוב משהו מלא ומושכל על כל העניין הנשגב, הפרוע, השמרני ומלא הנצנצים הזה, מדונה.
בעיני רוחי אני כבר מסוגלת לדמיין את קצה-קצהו של הפוסט ההוא, שיכה כמובן בעובי הקורה, ויכלול התבוננות מדעית ורצינית בשאלה איך לעזאזל היא תמיד כל כך, כל כך קולית.
יהיו בו הסברים פילוסופיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ואופנתיים, ויהיה בטקסט ההוא, לכשיכתב, איזה מעוף חסר גבול, שיסלול את דרכי אל תהילת עולם. כמו בריקודיה של הדיווה יצליח הפוסט ההוא להפליג על גבי האושר ולגעת, בקולות של נפץ והדר, בחם-ובמבעבע של לשד הפנטזיה האנושית: לעולם, לעולם לא להזדקן.
עד אז, ובעודי מטלטלת על גבי הגלובוס את קיומי הנוכחי וחסר המעוף, נותר לי רק להאנח ולקנא. אשרי אשת החיל שעשה אותה האל מדונה. אשריה, אשרי ביתה ואשרי הסובבים אותה. אשרי המעריצים המניעים את שפתותיהם למילותיה, אשרי חשבון הבנק שלה ואשרי המאמנת שעזרה לה ליצור שרירי זרוע שכאלה. הייתי מתחלפת איתה ברגע.
.
בימים כתיקונים, כשאיני עסוקה באותו מסע הכפשות עצמי של סוף ספטמבר, שסיפרת עליו כאן בשנה שעברה, אני חושבת על מדונה קצת פחות, ומסתדרת עם מה שקוראים לו "אני" קצת יותר. אבל עכשיו, סביב היום השנוא עליי ביותר בשנה, איני יכולה שלא לתהות, לו הייתי מדונה, איך זה היה.
אני בטוחה שהיא מרגישה לגבי יום ההולדת שלה אחרת ממני, ושהיא אף פעם לא חוטפת ממנו ת'בלוז. הגיל לא נוגע בה, במדונה, היא לעולם לא מאחרת, או אינה-במקומה, או בלתי-רלוונטית. היא תמיד בדיוק בזמן ובגרוב הנכון, ובמקום הנכון: מרכז הבמה. היא כבר בת 60 ועדיין בת 16. תראו את הבלונד.
והשנה זה קצת אחרת. אותם התסמינים, אבל חמור יותר. אולי כי גם יצא לי לפגוש סטודנטים אמריקאים, כאלה שבגילי כבר מסיימים את התואר השני, צוברים רקורד של עיסוקים שנראה כאילו נשלף מתוך קובץ קורות החיים האידיאלי. אולי כי גם יוצא לי להיות באיזושהי נקודת ריחוף, סוף התואר בארץ ואחריה חזרה עם הרבה סימני שאלה, ובלי מקום עבודה.
והשנה זה קצת אחרת. אותם התסמינים, וגם קצת קל יותר. אולי כי למדתי כבר להכיר טוב כל כך את הדיכאון שמביא לי יום ההולדת ולהצטייד מראש בשמיכה רכה ובפחמימות. אולי כי למדתי כבר לצחוק על עצמי סביב זה, ולהדליק איזה קליפ של מדונה ביוטיוב, ולראות כמה שכל העצבות הקיומית הזו משעשעת. אולי באמת קצת התבגרתי.
ויש גם משהו ביום הזה כאן, שעושה את זה פשוט יותר. הפתולוגיה הקבועה שלי, לרצות להיות מוצלחת, לובשת חזות מאיימת פחות כשאני בברלין, רחוק, במקום שכמעט אף אחד לא מכיר אותי. קצת פחות דחוף לי להיות "משהו", וקצת יותר אפשרי לי להיות עצמי.
.
"אני חושב שזו תמצית החלום הישראלי", אומר א', "להיות מחוץ לישראל, להיות זה שבחו"ל. זה גורר רצף של תגובות מלאות הערכה, בכל הקשר ובכל שיחה, כאילו לא ממש משנה מה אתה עושה שם ואיך. להיות זה שעשה את זה באמריקה, שלמד באוניברסיטה בפאריז, שמצא עבודה באל איי, שהציג תערוכה בברלין. זה כמו שמדברים עם מישהו מהתיכון, ומה עם ההיא, היא התחתנה, וההיא בהייטק, וההיא עושה דוקטורט. זו השיחה עם המישהו-מהתיכון כמו שהיא מתנהלת בתוך הראש שלך, ומה עם ההיא, היא בברלין, וזו איכשהו תשובה מספיק טובה, בין אם עומד מאחוריה איזשהו סיפור הצלחה ובין אם לא."
"וזו פנטזיה" אני אומרת לו, "וזה פתרון דימיוני, ואולי זו אשליה, אבל זה גם עובד, אתה יודע. להגיד לעצמך, ולעולם, מה עם ההיא, היא בברלין, ואז להיות מרוצה מזה. גם אני כנראה שבויה בחלום הישראלי, אבל אז מה, זה עובד".
.
יום הולדת, להנות ממה שעכשיו. אולי זה תוצר של אשליה חברתית שגדלתי בה, אבל בחוצלארץ זה איכשהו יותר נח. להניח לרגע בצד את הכעסים על עצמי ועל מה שאני ומה שיכולתי אולי להיות. להפסיק לרגע לרצות להיות יפה יותר, מוצלחת יותר, עשירה-רקדנית-גבוהה-בלונדינית ומדונה יותר.
להשתמש במה שיש פה עכשיו: בירה, אפרסקים, אגוזים. ולהיות, אולי לאיזשהו הרף עין, מרוצה.
.
/
כמה טיפים חשובים: (והפעם, איך לא, מרתון מדונה)
גו, אפרסק. אני אוהבת לחתוך את האפרסקים, אם הם לא רכים מידי, לחצי, ואז לפרוס אותם לפרוסות של חצי עיגול. אפשר לחרוץ את החצי עם הסכין, ואז להפריד עם הידיים (כמו בתמונה) ולשלוף את הגרעין החוצה. אחרי זה מניחים את החצי על קרש החיתוך, ופורסים לפרוסות. חשוב לא ללכת על פרוסות דקות במיוחד, כי חלק מהכיף הוא להגיע לגושים של פרי שמפתיעים באמצע העוגה. עדיף דווקא עבה יחסית, בחיתוך די חופשי (תנו לגופכם ללכת עם הזרימה)
לערבב את הבורגני ואת המורד. המראה של העוגה מאוד ביתי, ולכן אפיתי אותה בפיירקס עמוק מקרמיקה, שנראיה לי מתאים בצבע ובלוק הכללי, ומתחבר לז'אנר הזה של העוגות שמיישרים ומגישים לשולחן בתבנית. אני לא חושבת שפיירקסים מהסוג הזה מגיעים במידות, אז פשוט מדדתי אותו לפי הנפח, ומדובר בנפח של שני ליטרים. (היי מר תקליטן)
/
יאללה למטבח! (תבנית פיירקס בנפח 2 ליטר)
- כוס +2 כפות סוכר חום דמררה
- שלושת רבעי כוס שמן קנולה
- 3 ביצים
- כוס בירה בהירה (גולדסטאר יתאים)
- 2 כוסות קמח
- 2 כפיות אבקת אפיה
- חצי כפית סודה לשתייה
- קורט מלח
- כפית שטוחה של קינמון
- רבע כפית אגוז מוסקט טחון
- 4 אפרסקים בינונים-קטנים, או 3 ענקיים (יש פה רק ענקיים עכשיו)
- 100 גרם אגוזי מלך לא קלויים
הכנה:
- מחממים תנור לחום בינוני גבוה (180 מעלות)
- מערבבים בקערה את הסוכר, השמן הביצים והבירה, בעזרת מזלג, עד שיש תערובת אחידה ואוורירית.
- בנפרד מערבבים קמח, אבקת אפייה, סודה, מלח, קינמון, אגוז מוסקט.
- מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת הבירה, בכמה נגלות, כדי שלא יהיו גושים. כדאי לערבב מעט, כדי למנוע מהעוגה להיות מחניקה.
- חותכים את האפרסקים לחצאים, ואז כל חצי לפרוסות עבות.
- קוצצים את האגוזים מאוד גס, עם סכין. זה אומר כמה רגעים של קיצוץ, כי אתם רוצים להשאיר אגוזים די שלמים בשביל המרקם הסופי.
- מערבבים את האגוזים והאפרסקים אל התערובת.
- יוצקים את הכל לפיירקס בנפח 2 ליטר. אופים כשעה, עד שאפשר לנעוץ קיסם במרכז העוגה והוא יוצא נקי, והעוגה באופן כללי לא "רוקדת" כשמזיזים את התבנית.
שיהיה שבוע מוצלח,
לכל ברי המזל שיאזינו בו למדונה, וגם לאלו שלא,
עלמה
35 Comments על עוגת אפרסקים ובירה
1Pingbacks & Trackbacks on עוגת אפרסקים ובירה
-
[…] לשלי. אני זוכרת את האושר שהכניס וילון האמבטיה לחיי, את העוגה הראשונה שאפיתי, שישנתי על מזרון שלושה חודשים כי התקמצנתי על מיטה […]
הגב
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
הילה
28 בספטמבר 2010 at 0:52 (14 שנים ago)נראה מדהים 🙂
עדי
28 בספטמבר 2010 at 3:32 (14 שנים ago)אוי עלמה, אשרייך.
והבלוז, אוי אני מכירה את הבלוז (יותר שנים ממך…).
תמיד ניצבת איזו תמונה מושלמת ומוצלחת שכזו,
שאם רק אפשר היה להדביק את עצמנו בתוכה
ניתן היה לנשום עד הסוף, ליהנות עד הסוף.
לוקחת ממך את הרשות ומדביקה אותך בתמונת העלמות המצליחות,
כי כזו את בעיני.
ההוא מהארץ
28 בספטמבר 2010 at 10:01 (14 שנים ago)אז צריך להגיד מזל טוב ליומולדת? כי אם כן, מזל טוב!
joe
28 בספטמבר 2010 at 11:20 (14 שנים ago)את לגמרי זאת שבברלין וזאת עם הבלוג הכל כך מצליח וזו שהייתה בטלויזיה/עיתון.. זה מאוד ישראלי-פרובנציאלי, מאוד טפשי אבל גם מאוד מנחם… יומולדת שמח שמח!
ג. יפית
28 בספטמבר 2010 at 13:09 (14 שנים ago)טעמתי- והורננתי!
(מזל טוב עיניים, אני אוהבת אותך כל כך הרבה אפילו יותר מאת מדונה)
יערה
28 בספטמבר 2010 at 14:54 (14 שנים ago)המון מזל טוב!
השילוב של אפרסקים-מוסקט-בירה נקרא טעים מאד..
barva
28 בספטמבר 2010 at 15:49 (14 שנים ago)העוגה שלך נראית לי חמה, מתוקה, אמיתית והרבה יותר מושכת ממדונה הפתיטית והשטחית.
מזל טוב ליומולדת בברלין.
dvarimbalma
28 בספטמבר 2010 at 16:09 (14 שנים ago)היי היי, אל תגזימי.
ותודה
הדר
28 בספטמבר 2010 at 16:15 (14 שנים ago)לפעמים מדהים כמה כולנו מחפשים להיות משהו אחר ממה שאנחנו..
אני גם נמצאת בצומת הזו שבה לא ברור לאן הולכים. נראה לי שזה סוג של דור כזה, או תקופה כזו, או ארץ כזאת.
העוגה נקראת טעימה, ביתית, מנחמת. יש משהו אינטימי, פגיע ומקסים בכתיבה שלך שאני מאוד אוהבת.
גו עלמה.. ליהנות ממה שיש עכשיו 🙂
roncho
28 בספטמבר 2010 at 20:49 (14 שנים ago)זה נראה נפלא, אבל יכול להיות שאלו נקטרינות ולא אפרסקים? ככה או ככה, נראה לי שווה להכין, אחרי עוגת התפוחים של אמא שלך שזכתה מפי הבויפרנד שלי למחמאות נוסח "זו עוגת התפוחים הכי טובה שהכנת" (והכנתי הרבה).
יום הולדת שמח (מקנאה בך שאת בברלין), ואל תקנאי במדונה. קנאה זה רגש לא פרודוקטיבי, וחוץ מזה, כל העולם ראה לה את הציצים, והם לא כאלו יפים.
dvarimbalma
29 בספטמבר 2010 at 21:29 (14 שנים ago)לא לא, אלו אפרסקים, אבל אחרי שרחצתי אותם הם נראו בצילום משום מה כנקטרינות
העלמה עפרונית
29 בספטמבר 2010 at 22:33 (14 שנים ago)ותמסרי לצלם הבית שהתמונה הרביעית יצאה ממש קולעת, והביצה שם – הצילום שלה הפך בזאת לרף לפיו אמדוד צילומי ביצים לנצח הקרוב.
ומזל טוב, כמובן. מי יתן ותזכי למצוות ולמתכונים טובים.
dvarimbalma
30 בספטמבר 2010 at 7:38 (14 שנים ago)תודה רבה מאוד. אמסור לא', למרות שאני די בטוחה שהוא כבר יקרא בתגובות…
ליר המלך
30 בספטמבר 2010 at 0:09 (14 שנים ago)אה! בגלל זה הם נעדרים את הפלומה האפרסקית! אני מתכוון להכין את העוגה הזאת !
dvarimbalma
30 בספטמבר 2010 at 7:37 (14 שנים ago)כן, נראה לי שזו תהיה עוגה לטעמך, עם הריח של הבירה ברקע
אסנת
30 בספטמבר 2010 at 10:52 (14 שנים ago)נראה טעים מאוד, אבל אני בגמילה ממתוקים… רק תיקון קטן: מדונה בת 52, לא בת 60, ונראית פתטית להחריד כשהיא מנסה לרקוד כמו בת 16.
אסתי ממליצה
1 באוקטובר 2010 at 11:07 (14 שנים ago)מתכון טוב.
מומלץ בפנאי אצלי.
מעין
3 באוקטובר 2010 at 8:31 (14 שנים ago)את נורא מוצלחת בעיני.
נטלי
3 באוקטובר 2010 at 19:49 (14 שנים ago)ועל זה נאמר: גרררררר. נראה יאמי לגמרי
נטלי
הילה
5 באוקטובר 2010 at 23:29 (14 שנים ago)מזל טוב לך!
נ.ב. להיות מישהו אחר זה אובררייטד- גם המישהו הזה רוצה להיות מישהו אחר…
גדי
27 באוקטובר 2010 at 22:14 (14 שנים ago)האם יש פרי אחר בעונה הזו שיכול לבוא במקום האפרסקים ?
dvarimbalma
28 באוקטובר 2010 at 15:21 (14 שנים ago)אני יודעת שאחת הקוראות סיפרה שהיא הכינה עם שזיפים ויצא לה מצויין
רתם
2 בפברואר 2011 at 18:00 (14 שנים ago)תגידי, נולדת ב29.9?
את בת מזל מאזניים?
ידעתי! ממש התלבטתי לשאול אותך חחח.
אנחנו דומות בכל , חוץ מבאוכל (לא ביחס אליו. בסוג האוכל. שלך תמיד מורכב מדי לבטן הרגישה שלי, לצערי)
ובגלל שאני תמיד מרגישה כמוך, בעיקר ביום יום – תקשיבי, אין עוד אחת כמוך. שום מדונה או סטודנט אמריקאי לא יוכלו ליצור אף פעם את הצירוף המופלא הזה, החד פעמי, והאדם הזה שהוא עלמה.
ובאיחור רציני, מזל טוב. להכי נהדרת שאת עצמך יכולה להיות. את, את, את. שווה ונהדרת כמו אף אחד אחר (שאגב, גם הוא, כנראה, רוצה להות כמו מישהו אחר. אולי כמוך).
dvarimbalma
2 בפברואר 2011 at 20:13 (14 שנים ago)תודה לך, אישה זרה וטובת לב שאת.
ברכות יומולדת מאוחרות זה נחמד, במיוחד כי ביומולדת עצמו אני בדרך כלל במצב רוח נאחס.
השבוע אפילו קיבלתי בלנדר חדש לכבוד היומולדת ההוא אי שם בספטמבר.
אני לא יודעת אם אני סומכת על עניינים כאלה כמו מזלות, אבל נחמד בכל אופן לקרוא תגובה כה חמה. תודה
זיו
8 בפברואר 2011 at 13:51 (14 שנים ago)העוגה והצילומים נראים נפלא. אפילו יותר ממדונה. איך עם כל-כך הרבה עצבות יוצאת עוגה כל-כך שמחה
דנה
27 ביולי 2011 at 12:36 (13 שנים ago)לצערי גיליתי את הבלוג רק לאחרונה, והוא פשוט נהדר. תודה לך.
והעוגה הזאת נראית משגע.
רציתי לשאול – כשאת כותבת "כוס" – לכמה מ"ל את מתכוונת? (שמתי לב שכל אחד פועל לפי איזו מוסכמה שהיא לאו דווקא מוסכמת, אז רק רציתי להיות בטוחה…)
dvarimbalma
27 ביולי 2011 at 16:04 (13 שנים ago)ברוכה הבאה! בחרת על ההתחלה בעוגת יומולדת שאני מאוד אוהבת.
סוגיית הכוסות אכן מורכבת, כי כוסות יש בהמון גדלים. אני נכנעתי בסופו של דבר למדע (על חשבון הרומנטיקה) ורכשתי סט כוסות מדידה פשוטות מפלסטיק, שעומדות בדיוק בגודל התקני של כוסות. זה עלה לי 13 שקלים לסט של 7 חתיכות, אז זה די שווה. אם לא, צריך כוס שהיא בערך 250 מ"ל. נדמה לי שזה הגודל התקני. כלומר, תמזגי מים מבקבוק של חצי ליטר לכוס ותשימי לב שחצי בקבוק ממלא כוס שלמה, נניח.
הילה
22 בספטמבר 2011 at 14:06 (13 שנים ago)איך מחשבים נפח של תבנית?
למשל, תבנית בקוטר 26 תצלח לעוגה?
דרך אגב, היא נראית מהמם…
dvarimbalma
22 בספטמבר 2011 at 17:10 (13 שנים ago)תבנית 26 תהיה אחלה. בהצלחה באפייה!
מיכל
14 באוקטובר 2011 at 19:06 (13 שנים ago)אפיתי בתבנית רגילה, ואחרי חצי שעה כבר היה מוכן וקצת יותר. איך יש כאלו הבדלים בזמני אפייה?
dvarimbalma
15 באוקטובר 2011 at 10:39 (13 שנים ago)לרוב זה לא הבדל של תבנית, אלא של תנור. בתנור החדש שלי בבודפשט כל האפיות מתקצרות בטירוף.
יערה
16 באוגוסט 2012 at 7:37 (12 שנים ago)היי נראה מעולה, ואיזה כיף שזה פרווה! תבורכי.
אני ממש אוהבת את הבלוג שלך ונראה לי שנולדת בתאריך של אמא שלי 🙂
יש לי שאלה קטנטנה – קמח מלא יכול להתאים בעוגה הזו?
תודה!
dvarimbalma
19 באוגוסט 2012 at 10:56 (12 שנים ago)תראי, אף פעם לא ניסיתי את זה עם קמח מלא, אבל מבחינת המרקם והטעמים (ואפילו הצבעים) זה נשמע לי אחלה. אולי כדאי ליתר ביטחון להכין את זה חצי-חצי (כלומר, חצי קמח מלא וחצי קמח רגיל). זה מונע מהעוגה להפוך ליציקה ונותן לרוב בצק יותר אוורירי.
יערה
19 באוגוסט 2012 at 11:11 (12 שנים ago)אני רואה שעשית בליץ על התגובות שלי 🙂 תודה רבה, אם כבר אני כותבת אז אוסיף שממש עכשיו סיימתי לעבור על הבלוג מהסוף להתחלה וסימנתי לעצמי כל כך הרבה מתכונים שבא לי להכין.. אז תודה שוב, ממשיכה לעקוב בהנאה 🙂