בחיל ורעדה העליתי פה את הפוסט הקודם. עוגת גבינה, ועוד כזו שחוסלה ביום אחד.

אלוהים אדירים, מה אעשה כשאמא שלי, שקוראת את הבלוג באופן קבוע, תראה את זה?

החרדה שלפתה אותי במחשבות על תגובתה הצפויה של אימי, שבמשך שנים מטיפה לי לאכול רק מזון בריאות אורגני ומונבט, הרעידה את שלוותי המפוטמת. "אוי לי ואוי לבטני" חשבתי, "איך אתמודד עם אימי, התמוגגת לעבר כל מתכון קטניות שהאפרוחית הקטנה שלה מעלה לאתר, כשהיא תקרא את הפוסט של השבוע?"

סוגיה סבוכה זו שלחה אותי להרהר באחת התעלומות התרבותיות המעניינות שהביא עימו ה"עידן החדש". לא, אני לא מדברת על זה, אלא על השידרוג שחל במערכת הדאגות והטרוניות של האם הפולנייה במאה העשרים ואחת. דבר לא יעצור אותה, את הפולנייה של האלף הבא: במקום רופא, יש ברשותה צבא שלם של מדקרים, רפלקסולוגים, מרפאים, פסיכולוגים, ומורים רוחניים. במקום שתצטרכי לסיים מהצלחת, את צריכה גם לגדל את הירקות בעצמך בערוגה. במקום עשרות בודדות של פתגמים ביידיש, היא יכולה לצטט לך מאות אלפי כללים של רחל-טל-שיר.

העידן הבריאותני הגשים את חלומה הרטוב של האם הפולנייה, מפני שהוא משכלל את חוסר-שביעות-הרצון הרגיל לכדי אומנות: מה הוא הניו-אייג' הפולני אם לא מכונה משומנת היטב של עקרונות סותרים שיבטיחו את טעותך המתמדת?

אם זה מספיק ירקות- זה לא מספיק אורגני. אם זה מספיק אורגני- זה לא מספיק דל כולסטרול. אם זה מספיק דל כולסטרול- זה לא מספיק מוצר של סחר הוגן מדרום בוליביה שמקדיש את הכנסותיו למיגור האנאלפביתיות בקרב נשים חולות צרעת באיים הקאריביים.

מומחים יודעי דבר בעלי שם עולמי הצליחו להעביר לידי את טבלת הממצאים המלאה:

ברוח זו, ובכדי לכפר על חטאי לפני שאבקר שוב בבית הוריי, אני מציעה השבוע מתכון של מרכיבים די בריאותיים בסך הכל. הרעיון היה לתת לעדשים, שבדרך כלל מתבשלים במים, להתבשל ביין לבן במקום, ולצרף פטריות שיטאקה שמוסיפות הרבה מאוד טעם. בעצם מדובר במתכון פשוט לאללה, משהו שלא מצריך התארגנות או הרבה רכיבים, אבל יש כאן עניין של השריית עדשים שהופך את הסיפור לטיפה יותר ארוך. אני מציעה בכל אופן להשרות את העדשים בבוקר, לפני שמתחילים את היום, ואז כשמגיעים לצהריים אפשר כבר לבשל בסבבה.

כמה טיפים חשובים:

כפטריות אחרי הגשם. פטריות שיטאקה אפשר למצוא בשוק ובחנויות הסיניות שבאיזור התחנה המרכזית בתלאביב, אבל לדעתי אפשר כבר למצוא אותן גם בכל חנויות הטבע. את הפטרייה משרים במים חמים כמה דקות, והיא מתרככת ומקבלת מצב רוח טוב. מומלץ מאוד לא לשפוך את מי ההשרייה סתם לכיור, אלא לשלב אותם בבישול, מפני שיש להם הרבה טעם שיכול להעשיר את התבשיל. 

ישמח לבב אנוש. אני מבשלת הרבה מאוד עם יין, שהוא ללא ספק אחד הרטבים היותר משמחים שאפשר לתת לאוכל שלכם. מה שכן, תעשו לי טובה ואל תבזבזו יין יקר וטוב על בישולים (עדיף שתתנו לי לשתות אותו). בכל מה שקשור לבישול, אפשר וכדאי בהחלט להשתמש ביין הכי הכי פושט וזול (זה מה שאני עושה בדרך כלל). גם בשוק הכרמל וגם במחנה יהודה בירושלים כבר יצא לי למצוא כאלה של סגל ב18 שקלים לבקבוק.

יאללה למטבח!

1 ספל עדשים קטנות כהות

1 בצל חתוך לרצועות

2 שיני שום

זנגביל טרי קצוץ לקוביות

4 גזרים חתוכים לטבעות

10 פיטריות שיטקה

1 כוס יין לבן או אדום

הכנה:

1. משרים את העדשים במים לפחות 3 שעות.

2. בקערה קטנה שופכים על הפטריות ספל מים רותחים. נותנים לפטריות להתרכך 10 דקות.

3. בינתיים קוצצים את הירקות: בצל לרצועות, גזר לטבעות, שום לעיגולים קטנים, ואת הזנגביל לקוביות קטנטנות.

4. בסיר: מטגנים בקצת שמן את הבצל, הזנגביל, והשום. מוסיפים מלח. מוסיפים את הגזרים לטיגון וערבוב.5. מוסיפים את הפטריות והעדשים, ומערבבים. שופכים אל הסיר ספל מהמים הרותחים שבהם השרינו את הפטריות, ועוד ספל שלם של יין אדום או לבן.6. מנמיכים את האש ומשאירים לבישול בערך 40 דקות.

קינוחים:

1. בשבוע שעבר שלחתי אתכם ברינה אל הסיפור הקצר האמיתי והמזעזע של "הארץ", בו זכה בעבר ידידי י'. אלוף הטחינה, אחד מקוראי הבלוג ואיש שהפרוזה העברית יקרה לליבו, הפנה אותי בתגובה אל הסיפור הנפלא הזה. מחיתי דמעה בסוף.

2.  ואם כבר בענייני פולין עסקינן: אבנר עפרת, ידידי מתקופת ירושלים העליזה, מנהל ממקום מגורו הנוכחי בגרמניה את הבלוג המבריק "עוד עז". רשמי המסע שלו מביקור באתרי ההנצחה בפולין כיום מעוררים כמה שאלות מטרידות על אופי הסיורים שמוציא משרד החינוך למקום. לעניין.

שתהיה שבת מעולה,

עלמה