אוק
2010
סלט חם של כרוב אדום ותפוחים
/
ברלין, 1932. מרשם האוכלוסין וספר הכתובות העירוני. מנסה לפענח את הכתב הגותי ולהבין את השמות. זה נמאס עליי ומעייף אותי, ושוב אני נוטשת את המחשב ונכנסת למטבח להפיג את התסכול: חלאס.
לפני שטסתי לחצתי על אמא שלי למצוא את המסמכים, שאדע אילו שמות אני מחפשת. כשהגעתי כמעט התחלתי את עבודת הארכיון, אבל היה עומס בלימודים, והייתי עסוקה, וזה נדחק הצידה. אחר כך שוב התפנה זמן, אבל בדיוק היה לי משהו לטפל בו או מייל לענות אליו או סיר על האש.
ועכשיו כבר הגעתי אל המסמכים הנכונים, אבל הכל מסורבל וספקולטיבי ודורש זמן וסבלנות. האם זה בכלל משנה, אני תוהה שוב ושוב ונוטשת את המחשב. ואם אמצא כתובת, האם אלך לשם בכלל, האם הרחוב עדיין קיים, האם זה משנה.
א' מצא אתר שיש בו פירוש לאותיות הגותיות, שואל אותי אם אני רוצה להמשיך, ואם אני רוצה שנמצא את הבית ונלך ביחד לראות. אני חושבת שאולי זה לא משנה. הרי הפנטזיה, אני מנסה להסביר לו, היא לא למצוא את הבית שבו סבתא שלי גדלה, הפנטזיה היא לדפוק על הדלת, ושהיא תפתח.
'
הכרתי אותה מעט מאוד שנים, לפני המצב הסיעודי, לפני ששקעה בשיתוק ובשתיקה. זכרונות הילדות מהסבתא הייקית שלי פזורים ברסיסים קטנטנים: משחקים רבעיות בקלפים שאהבתי עם הציורים של לכלוכית. מטיילים על הכרמל ואוכלים כריכים עם גבינה צהובה, עטופים בנייר פרגמנט. מאזינים לסיפורים שהיא תרגמה בשבילנו מגרמנית והדפיסה על דפים דקים, במכונת כתיבה (היה שם סיפור עם חתול במשקפיים ורודים).
הפנטזיה היא לדפוק על הדלת, ושהיא תפתח. היא תהיה בערך בגילי שם במפתן, כלומר באמצע שנות העשרים שלה, להיפגש כפי שמעולם לא נפגשנו.
שתינו נופתע מכמה שאנחנו דומות, בדיוק כמו שאמא שלי אמרה. אני אספר לה על ברלין שלי, והיא תספר לי על ברלין שלה.
אמליץ לה על המאפייה בזופיאן שטרסה, צימוקים מכורבלים בבצק שמרים רך, והיא תתן לי את המתכון לעוגיות האגדיות, אלו שזכרן נשמר במשפחה כמו מיתולוגיה רחוקה.
'
אמא שלי תגיע גם, נוקשת בדלת בת עשרים וחמש או עשרים וארבע, יפה כל כך עם השיער הארוך וריח האורנים של הגליל. אני וסבתא נדבר מעל לראשה בגרמנית (אמא ספרה לי שזו השפה שבה סבתא דיברה את הדיבורים שהילדים אמורים לא להבין. עד היום היא יודעת שיש את המילים שרקליש ושייסה).
נשב לנו שלוש נשים צעירות, עם שלושה שמות משפחה שונים. ככה זה שושלת נשית. ונשתה תה חם ומתוק שנמזג לספלי חרסינה דקים.
הפנטזיה היא לא למצוא את הבית בכלל, אני אומרת לא', הפנטזיה היא לנקוש בדלת, לנגוס בעוגייה, לבחוש שלושתנו בתואם מושלם את הכפיות הקטנות בספלי התה.
עדיף לעזוב את הארכיון הזה ולאכול משהו. למשל סלט חם של כרוב אדום, מאכל שאני מכירה מהבית כמאכל משפחתי, ואז כאן התברר לי להפתעתי, או שלא, שזה בכלל מאכל גרמני טיפוסי.
/
כמה טיפים חשובים:
לפעמים אני מרגישה כמו אמא פולנייה. אל תגידו שלא אמרתי: זה בהחלט עלול להפתיע, עד כמה שתבשילי כרוב נוטים להתכווץ. בשביל להכין את הסלט הזה השתמשתי בסיר ענקי ביותר, ולמרות זאת העניין מתכווץ לחצי לפחות בזמן הבישול. אז זהו. (לפעמים אני מרגישה כמו אמא בלי ילדה).
חיתוך. ובכן, יש את הסכין הזו שנקראת גיליוטנה, וסביר ביותר להניח שאין לכם בבית. אפשר לחתוך כרוב היטב גם עם סכין רגילה, אבל היא צריכה להיות גדולה וגיבורה. האמצע של הכרוב הוא גזע די קשה, ולכן חותכים מסביב לו, ומורידים את הפאות של הכרוב. כל פאה אפשר להניח על קרש החיתוך, ואז לפרוס לפרוסות דקות. זהירות על הידיים. (יה)
/
יאללה למטבח!
- 1 ראש של כרוב אדום (משקל של שני קילו בערך)
- 1 תפוח עץ ירוק ענקי, או שניים קטנים (200 גר' פרי סה"כ)
- 2 בצלים בינוניים
- 2 לימונים
- 4 עלי דפנה
- 5 כפות יין לבן
הכנה:
- חותכים את הכרוב: מסלקים את העלים החיצוניים שבד"כ הם קצת דפוקים ומלוכלכים. מעמידים את ראש הכרוב על הקרש, וחותכים ממנו את הפאות החיצוניות, סביב הגזע שבאמצע (הגזע עצמו חזק נורא ועדיף לא להתעסק איתו). את הפאות הצדדיות עצמן מניחים על הקרש ואפשר לחתוך אותך לפרוסות דקות.
- קולפים את הבצלים וחותכים אותם לפרוסות, ואת התפוח חותכים גם לפרוסות דקות.
- בסיר גדול מטגנים את הבצל במעט שמן זית, עד שהוא שקוף, ומוסיפים את הכרוב. מערבבים היטב.
- סוחטים את הלימונים, ומוסיפים את המיץ לסיר, יחד עם היין ועלי הדפנה. מנמיכים את האש ונותנים לכרוב להתרכך בבישול איטי של בערך חצי שעה.
- מוסיפים את התפוחים, מערבבים היטב, ומבשלים עוד כ-15 דקות.
- הסלט מוכן כשהכרוב רך וצבעו אדמדם (הוא משנה את צבעו בגלל החומציות של הלימון מסגול לאדמדם).
שיהיה לכולכם שבוע נעים,
עלמה
27 Comments על סלט חם של כרוב אדום ותפוחים
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
אפרת
3 באוקטובר 2010 at 14:04 (14 שנים ago)הרגע עשיתי! יצא מעולה!!
במקום יין שמתי מים ומייפל, הוספתי גם קצת מלח ופלפל, תענוג!!
תודה!
dvarimbalma
3 באוקטובר 2010 at 15:34 (14 שנים ago)וואו, איזו זריזות 🙂
נחמד לשמוע שיצא טעים, והרעיון של המייפל נשמע לי מצויין
נטלי
3 באוקטובר 2010 at 19:47 (14 שנים ago)זה נראה ממש טעים, והשילוב טעמים נשמע לי ממש לטעמי. תודה!
יעל
3 באוקטובר 2010 at 21:54 (14 שנים ago)זאת מנה הולנדית חביבה מאוד…..
איתי
4 באוקטובר 2010 at 2:32 (14 שנים ago)קול, אתמול גם ביליתי בבישולים עם כרוב אדום:
http://foodforthethought.wordpress.com/
חוצמזה, סבתי הפולנייה גם מבשלת את זה, רק עם כרוב לבן.
וכמו הרבה מאכלים של סבתות, כשהוא קר, ההוא עדיין טעים לי מאוד.
דינה
4 באוקטובר 2010 at 21:50 (14 שנים ago)אמא שלי, שחוגגת מחר 86 שנה, נוהגת להוסיף לתבשיל הזה חופן צימוקים או חמוציות, שלא יחסר.
dvarimbalma
4 באוקטובר 2010 at 23:17 (14 שנים ago)צודקת דינה, הכנתי גם עם צימוקים פעם, וזה באמת מתאים מאוד. משמח אותי לשמוע שגם אצל עוד אנשים זה מאכל משפחתי. מאחלת לאמך בריאות ושמחה ובישולים.
16
4 באוקטובר 2010 at 22:57 (14 שנים ago)איזה סיפור נפלא ואיזה טעם של חלום שיש בזה.
יברך אותך אלוהים
והקליפים… הקליפיפים….
בלוג בלוג
dvarimbalma
5 באוקטובר 2010 at 0:32 (14 שנים ago)תודה ששעשרה. מצאתי עוד ביצוע מרהיב לשיר הזה (לפעמים אני מרגיש כמו ילד בלי אמא) מהופעה בוודסטוק, של ריצי הבנס.
barva
4 באוקטובר 2010 at 22:58 (14 שנים ago)מקסים, עדין, מרגש עד דמעות
וגם הלינקים שצרפת כמו איורים שכל כך מעשירים את הכתוב
dvarimbalma
4 באוקטובר 2010 at 23:20 (14 שנים ago)תודה, ברווה. זה סלט מקסים בעיניי, דווקא בפשטותו ובטעם הזכרונות שלו. אני שמחה שהסיפור הצליח להעביר את זה קצת. יש מאכלים שאדם אוכל בחייו ומזינים אותו לכל החיים, ובהרבה מובנים.
דולי
6 באוקטובר 2010 at 2:04 (14 שנים ago)הגרסה החביבה עלי היא של הילה קריב מ"ביסים", היא מכילה חמוציות וכפי שהילה טוענת אכן הכי טעימה עם קוטג':
http://bissim.com/2010/06/13/purpl
נתי
8 באוקטובר 2010 at 23:25 (14 שנים ago)על ירקות שמתכווצים המון בבישול – יש על זה אגדה אפריקאית עתיקה – הנחש אוסף שלושה דליי ירק ומביא לאמא לבשל. אחרי הבישול נשאר רק דלי אחד.. הנחש הורג את אמא, אוסף שוב שלושה דליי ירק ומבשל בעצמו. ושוב, אחרי הבישול נשאר רק דלי אחד…הנחש הורג את עצמ בעקבות. (טוב, זה יכול לקרות רק לנחשים באפריקה. מתוך אחד הספרים הישנים של צ'ינוא אצ'בה הניגרי. לא זכור לי איזה מהם).
אחלה מתכון נראה. אני אנסה בקרוב. ובכלל מומלץ לאכול הרבה פרות/ירקות סגולים/אדומים כהים – זה טוב בתור אנטיאוקסיג'ן ונוגד דלקות.
נתי
8 באוקטובר 2010 at 23:46 (14 שנים ago)צריך להיות 'אנטיאוקסידנט' בסייפא. ולא אנטיאוקסיג'ן. סורי.
גדי
30 באוקטובר 2010 at 22:40 (14 שנים ago)אחח, מזכיר לי מתכון שסבתא שלי נהגה להכין. טעם ילדות.
מ
30 בדצמבר 2010 at 23:46 (14 שנים ago)הגעתי במקרה, דרך בלוג אפונים ממנו בישלתי וזללתי כרגע נקניקיות עם ירקות ותפוחי אדמה. התחלתי לעיין, נמשכתי לחלק על ברלין (אחי גר שם כבר כמעט 5 שנים), ואוטומטית בחרתי בחלק שהבטיח סבתא.
קראתי, ובכיתי נהר שלם.
אני מתגעגעת לסבתות ולסבים שלי.
את מוכשרת בכמה וכמה דרכים, ואני הולכת להתמכר לבלוג שלך.
dvarimbalma
31 בדצמבר 2010 at 16:43 (14 שנים ago)זה מאוד מרגש לקבל תגובה על פוסט ממזמן. בעיקר על הפוסט הזה, שהוא מאוד אישי ורגשי בשבילי. תודה
st
1 במרץ 2011 at 6:36 (14 שנים ago)ספור לעניין
נהניתי מהסיפור.
לידיעתך ביד ושם יש את שמות היהודים שחיו בברלין וכתובתם לפני מלחמת העולם השניה
בקשר לכרוב לא ציינת סוכר ? למיטב זכרוני יש להוסיף כף סוכר???
dvarimbalma
1 במרץ 2011 at 21:06 (14 שנים ago)תודה לך. לא ידעתי על הארכיון הזה ביד ושם, אבל הגעתי לארכיון די רציני באינטרנט דרך המוזיאון היהודי בברלין. בכל אופן (כמו שמסופר בפוסט) די ויתרתי…
אפשר כמובן להוסיף גם סוכר, המתיקות של התפוח הייתה בשבילי בסדר במקרה הזה (אני בדרך כלל מעדיפה דברים לא מאוד מתוקים).
חניאלה
14 באוקטובר 2013 at 17:31 (11 שנים ago)הי אני שמחה שמצאתי אותך כי יש לך מתכונים טבעוניים וצימחוניים. אבל עוד יותר אני שמחה למצוא את המשותף גם סבתי בשלה את הכרוב הזה.וקראו לו רוט קרויט מיט אפפל. זה מתוק חמוץ.החידוש שלך הוא הלימון והיין הלבן אז אאמץ אותו ותודה לך על מי שאת! א
הבתי! חניאלה
קטי
25 באוקטובר 2014 at 15:04 (10 שנים ago)הכנתי ולצערי יצא זוועה 🙁
dvarimbalma
25 באוקטובר 2014 at 15:39 (10 שנים ago)מצטערת לשמוע ומקווה שתמצאי בבלוג מתכונים יותר לטעמך…
מאיה
19 ביוני 2015 at 12:09 (9 שנים ago)היי עלמה!!
גיליתי את הבלוג שלך רק לאחרונה ואני ממש נהנית ממנו. גם מהמתכונים וגם מהסיפורים.
את הסלט הזה אכלתי לעיתים קרובות בזמן שהתארחתי אצל סבתא שלי באמסטרדם לפני הגיוס (לא נתפש שעברה כמעט שנה…).
עכשיו הוא מזכיר לי את התקופה הקסומה הזו של חופש ורוגע.
אני אחכה לחורף כדי לנסות להכין אותו, למרות שאני חוששת שאין לי כלל כשרון בישול.
תודה רבה לך!!
כרמלה
29 באוקטובר 2015 at 22:30 (9 שנים ago)הונגרים מבשלים כרוב אדום ותפוח עץ ביין אדום מתוק, ואוכלים עם פירה ושניצל או צלי. נ-ה-ד-ר ! זכרונות ילדות. (קודם הבישול ממליחים את רצועות הכרוב, נותנים לעמוד, סוחטים בין שתי כפות הידיים, ואז מבשלים.
אף אחד לא מציין אם הבישול הוא בסיר מכוסה או בלי מכסה… ?
dvarimbealma
1 בנובמבר 2015 at 15:56 (9 שנים ago)עם!
תמר
10 בינואר 2016 at 10:09 (9 שנים ago)מכירה מבית סבתי. היא גם תיבלה עם קמצוץ ציפורן ומעט קנמון והגישה גם עם צלי או קציצות. ביום שישי קניתי כרוב אדום להכין והיום זה קפת לי בפייסבוק!
🙂
ציפי ריין
19 במרץ 2018 at 11:42 (7 שנים ago)עכשיו כבר 2018. לגמרי במקרה שוטטתי פה, ונפלתי על הפוסט המרגש שלך. לדפוק על הדלת של הבית ולפגוש את סבתא צעירה, ושתכירי לה את ברלין שלך והיא את שלה ותדברו שתיכן בגרמנית מעל לראש של אמא שלך.
מופלא ממש, וכנראה מנגן על מקום כמוס גם בליבי, כמי שלא היתה לה סבתא בכלל ,וגם לא שום סבא,ורק שמות ומילים בגרמנית וצרפתית והרבה העדר.
בהצלחה לך עם היש, בסירים ומחוצה להם
🙂